לחם משנה על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי אברהם די בוטון
פרק ו · הלכה י
האשה שעשתה שליח לקבלה וכו'. קשה כיון דהוא פוסק כמ״ד הולך לאו כזכי א״כ למה כתב אי אפשי שתקבל דהא בגמרא דקדקו שם בפרק התקבל (גיטין דף ס"ב:) דמדקאמר מתניתין אי אפשי שתקבל משמע דאם אמר הולך ותן בלא אי אפשי לא דלא כר' נתן ורבינו אי פסק כר' נתן לא היה לו לכתוב אי אפשי. ונראה דרבינו רצה להודיענו חידוש אחד דדוקא כשאמר הולך אז כשאמר אי אפשי גילה דעתו דהולך דקאמר לא הוי לשון זכיה וכדכתב שם רש״י גבי הא דאמר בגמרא אבע״א אי אפשי אתא לאשמועינן ופירש״י גלי דעתיה דהולך דקאמר ליה לאו זכיה הוא משמע דכשהוא לשון התקבל או לשון זכי שא״א לומר שאינו לשון זכיה אז ודאי אמרינן דלשון חזרה הוא והוי התקבל ממש וחזר ממה שאמר אי אפשי לכך כתב כאן רבינו ואמר א״ל הבעל אין רצוני כו' כדי לומר אח״כ אבל אם אמר התקבל כו' כלומר דאע״ג דאמר אי אפשי כיון דאמר התקבל הוי חזרה משום שאמר אי אפשי ומפני שלא נטעה דדוקא באי אפשי הוא דאמרינן דנעשה שליח להולכה אבל הילך לבד לא אמרינן הכי אלא דכזכי דמי לכך כתב אח״כ אבל אם אמר לו הולך כו':
וכך אם אמר לו הולך ותן לה וכו'. קשה דרבינו פסק בפ"ד מהל' זכיה דבמתנה אע"ג דהולך לאו כזכי תן הוי כזכי וא"כ קשה בריש פרק התקבל דפשטו בגמרא דהולך כזכי ממתניתין (דף ס"ב:) דאמר לפיכך אם אמר לו הבעל אי אפשי שתקבל לה אלא הולך ותן לה דהולך כזכי דמי מנא ליה לגמרא דהולך ותן בגט הם שוים נימא דהוי כמו במתנה דאע"ג דהתם הולך לא הוי כזכי תן הוי כזכי ומתניתין דקאמרה הכי דהוי כזכי הוא משום דאמר ג"כ ותן וכ"ת לימא תן לחודיה אדרבה נימא דמתניתין להכי קאמרה תן לומר לך דהולך לא מהני בלא תן משום דהולך לאו כזכי בשלמא כפירוש המפרשים דאפילו במתנה הם שוים לא משמע ליה לגמרא חילוק בין תן להולך אבל לרבינו כיון דבמתנה איכא חילוק שמא הכא נמי איכא חילוק ולא תפשוט מינה כלל וצ"ע: