לחם משנה על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי אברהם די בוטון
פרק ה · הלכה יז
נתן הגט ביד עבדה וכו'. כבר ראית מה שנדחק ה״ה. ולי נראה לומר דמפרש רבינו כפירוש התוספות שפירשו בפ' המביא תניין (גיטין דף כ"א) שכתבו שם וליכא למימר דה״פ והלכתא בכפות לא חשיב חצר מהלכת דלא דמי לעומד ויושב וכיון דכפות מועיל ישן לחוד נמי מועיל ואע״פ שדחו שם התוספות זה לאו קושיה היא דהא לפי פירוש ה״ה ג״כ שייכא ההיא דחייה אלא שאין דחייה היא וקל להבין. וכ״ת מאין יצא לו לרבינו דבישן פסול. וי״ל דהוקשה לו בפרק המביא תניין כשתירצו מימרא דרבא בכפות שהוא דבר דלא שכיח כדכתב ה״ה אמאי לא מוקי לה בישן שהוא דבר דשכיח אלא ודאי מפני שרבא השמיענו שאפילו לכתחלה מגרשה דלא גזרינן כפות אטו שאינו כפות כדאמר שם בצריכותות דלהכי אצטריך הא דרבא ובישן לא סבירא ליה בגמרא הכי אלא דמדרבנן פסול דגזרינן ישן אטו שאינו ישן משום דשכיח לכך אוקמוה בגמרא בכפות ולא בישן ומכאן יצא לו דישן פסול. זה נ״ל לדעתו ז״ל. ובמה שפירש ה״ה קשה אם מה שהקשה בגמרא הוא דמאי קאמר ה״ז גט דמשמע אפילו לכתחלה ואמאי לגזור ישן אטו אינו ישן למה ליה לאתויי ההיא דרבא מינה ובה הוה ליה לאקשויי שכן אמרה ישן משמע דוקא ישן הוי גט הא אינו ישן לא ואמאי נגזור ישן אטו שאינו ישן. וי״ל דאי לאו דרבא ה״א דאינו ישן כו' כיון דהוי עומד ולא מהלך הוי גט ופסול מיהא מדרבנן הוי דגזרינן אטו מהלך וכיון דאין פיסולו אלא מדרבנן לא גזרינן ישן אמטולתיה כיון דאיהו גופיה מדרבנן לכך מייתי דרבא לומר דאינו ישן אע״פ שעומד ואינו גט מן התורה משום דכיון דמהלך לא קנה ה״ה עומד וא״כ נגזור ישן אטו שאינו ישן: