אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי אברהם די בוטון

פרק ג · הלכה ט

הלכה ה

אבד במקום שהשיירות מצויות וכו'. נראה לה"ה ממה שתפס באור רבינו דאע"ג דבשיירות מצויות ולא הוחזקו לא מהדרינן באין שיירות מצויות והוחזקו מהדרינן והרא"ש ז"ל בפסקיו כתב על לשון ההלכות הפך זה שכתב שם דלא מהדרינן גט לזמן מרובה במקום שהשיירות מצויות ואף ע"ג דלא הוחזקו וכ"ש אם הוחזקו אע"פ שאין השיירות מצויות. ועם סברא זו של הרא"ש ז"ל נ"ל לתרץ דעת רבינו שלא כדברי ה"ה ז"ל ואומר דיש להקשות עליה מה שהקשה הרשב"א כתבו הרב"י סימן קל"ב וז"ל ותמה על עצמך ר"ז מ"ש נקוט במקום שהשיירות מצויות כו' ליפלוג נמי בין הוחזקו ללא הוחזקו ע"כ. ונראה דרבינו סבירא ליה כסברת הרא"ש ז"ל כדכתיבנא והוקשה לו דאמאי לא חילק ר"ז בין הוחזקו ללא הוחזקו ואידי ואידי בשהשיירות מצויות ומדלא חילק ר"ז בכך משמע ליה לרבינו דבהוחזקו בכל גוונא אין מחזירין אע"ג דאין שיירות מצויות אפילו לאלתר משום דטפי עדיף לומר בהוחזקו דלא מהדרינן ואם לאלתר ממש אי אפשר לומר כן דאפילו הוחזקו פשיטא שאין חוששין לגט אחר וכדכתבו שם התוספות (דף כ"ז) בד"ה הא אמר תנו נותנין וכו' לכך נקט השיעור הפחות יותר שהוא שעבר אדם שם ומשום דר"ז סבירא ליה דלאלתר דמתני' הוי שלא שהה לכך לא חילק בין הוחזקו ללא הוחזקו דבהוחזקו בפחות משיעור זה כיון שעבר אדם שם מיהו לא מהדרינן ועם זה יתיישבו דברי רבינו ומ"ש הוחזק באותו מקום וכו' הוא אף על פי שאין השיירות מצויות שלא כדברי הרב המגיד ז"ל. ואף בדברי ההלכות יש צד ליישבם על פי דרך זה. ובין כך ובין כך נ"ל כוונת רבינו מה שכתב ולדברי הרב המגיד ז"ל יש לדקדק עם מ"ש הטור שם בסימן קל"ב בד"א דמחמירין לפסול בחד צד לריעותא דהוחזקו שנים וכו' או בשיירות מצויות וכו' אבל לענין מיתה כיון שמעידים על יוסף בעל פלונית וכו' מותרת אלא אם כן שיירות מצויות וגם הוחזקו משמע דטפי יש להקל בעדות אדם שמת מהכא. והרב המגיד כתב בסוף הלכות גירושין גבי הא דבא אחד ואמר אמרו לי בית דין או אנשים וכו' כשתלך וכו' בהוחזקו אם אין ידוע שהאחר קיים אין משיאין את אשתו משמע דבהוחזקו לחודיה אין משיאין את אשתו דאי מאי דכתב שם ה"ה הוחזקו הוי בהדי שיירות מצויות היה לו לבאר אלא ודאי הוי הוחזקו לחודיה ועכ"ז קאמר דאין מעידין וכאן כתב לדעת רבינו דבהוחזקו לחודיה מהדרינן והוא הפך הסברא וכמו שנזכר בדברי הטור דטפי אית לן לאקולי גבי מיתה מהכא. ואולי י"ל לדעתו דמחמרינן טפי גבי מיתה משום דאמרינן כי היכי דמת זה מת האחר אבל הכא דנפילה כיון דראינו לזה שנפל ממנו ולא ידענו אם נפל מהאחר אם לאו לא חיישינן בהוחזקו עוד כתב הרב המגיד ורבינו לא רצה לכתוב זה לפי שאין צורבא מרבנן וכו' קשה מי הזקיקו להרב המגיד לומר כן לימא דלא כתב רבינו משום דמספקא ליה בגמרא אי משום טביעות עינא או משום סימנא ומה שאמר בגמרא ודוקא צורבא וכו' הוא לצד דאמרינן משום טביעות עינא כלומר אפילו אם הוה אמרינן דמהני טביעות עינא הוי בצורבא מרבנן אבל אפילו בצורבא מרבנן מספקא לן דדילמא טעמא הוי משום סימנא וכיון דהוי ספיקא פסק רבינו לחומרא. ונראה לומר דהרב המגיד לא רצה לפרש דמאי דאמרו בגמרא ודוקא צורבא מרבנן וכו' הוא על דרך הספק, חדא דפשטא דגמרא לא משמע הכי ועוד אפילו אם נאמר כן עדיין לא יצאנו מידי ספק דלמה לא כתב רבינו שהוא ספק ואם נתנו לאשה הוי מגורשת מספק ולכך כתב הרב המגיד מה שכתב:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות גירושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה