לחם משנה על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי אברהם די בוטון
פרק א · הלכה כה
גט שיש עליו עדים וכו'. הרא"ש ז"ל כתב במוקדם שהוא גט בטל ומוהרי"ק ז"ל תמה בסימן קכ"ז על זה דמאי שנא משאר פסולים דרבנן ותו קשה טובא דאטו גרע מאין בו זמן כלל דהא לר"י דקי"ל כוותיה הוי חששא משום שמא יחפה והרי טפי איכא חששא דחפוי לאין בו זמן דהא מוקדם אהני מיהא לשבוע דלקמיה. ומהר"ר ישראל יישב זה ואמר דמוקדם לא גבי אפילו מבני חרי והוי חספא וא"כ לפי זה אתי שפיר דגרע טפי מאין בו זמן דמבני חרי מיהא גבי כשאין בו זמן. אבל קשה להא דאין טעם הזמן משום הלקוחות בכאן דלפי זה ודאי דעדיף טפי אין בו זמן משום דהתם לא גבי מהלקוחות והכא גבי אבל טעמא משום שמא יחפה וא"כ היכי גרוע ודבר קשה הוא זה אבל רב סובר שהוא פסול מדרבנן וכל פסול זמן דלדעתו הכי הוי. וא"כ כשכתב התורף במחובר דאמר לעיל דבטל מן התורה אע"ג דפירוש תורף מקום העדים והזמן והרי את מותרת לכל אדם ומשמע דאם כתב הזמן במחובר הוי בטל לאו דוקא דאם כתב הזמן במחובר ואח"כ תלשו וסיים התורף מהני אבל לפי דעת הרא"ש ז"ל כתב מוהרי"ק ז"ל בסי' קכ"ו דאפשר דפסול כמו גט מוקדם וזה מסייעו להרא"ש ז"ל וכן הדין הנזכר בגמ' גבי תורף כמו גבי חש"ו ודומיהם דמדהזכירו תורף סתם ובכללו הזמן משמע דהיכא דהזמן נעשה בפסול הוי בטל כמו בשם האיש והאשה ומ"מ דברי הרא"ש תמוהים וצ"ע:
גט שיש עליו עדים ואין בו זמן וכו'. גט שאין בו זמן אי מועיל בעדי מסירה כתב הרב מוהר"י קארו ז"ל בסימן קכ"ז שהוא מחלוקת בין המפרשים והכריח מדברי הרמב"ם דסבירא ליה דפסול וקשה דא"כ מאי דחי בפרק גט פשוט ודילמא אבא שאול כר"א ס"ל כלומר דאע"ג דאין בו זמן כשר בעדי מסירה הא לסברת הרמב"ם וסייעתו פסול וצ"ע:
או מאוחר וכו' כל אלו פסולים עד שיחתמו בו בזמן כתיבתו ובמקום כתיבתו וכו'. השיג הראב"ד ז"ל בטעם דמאוחר. וטעמו של רבינו כדכתב הר"ן דאיכא למיחש לבת אחותו מפני שתוציא את גיטה ותאמר קודם זנות נתגרשתי ואין זמנו של גט מוכיח שהרי ע"כ אנו רואים שהוא מאוחר והוי כאין בו זמן. וכבר הקשה מוהררי"ק ז"ל בסימן קכ"ז על טעם זה דהראב"ד ותירץ דכיון דכתוב בו זמן וכשיגיע אותו זמן אי אפשר לחפות עליה כשר וכדמכשרינן בכתוב בו שנה אחת משום דאהני לשבוע דלקמיה כו' וקשה לפי זה גט מוקדם אמאי פסול הא אהני לשבוע דלקמיה אלא ודאי כל גט שנעשה בפסול לא אמרינן דכשר משום הך טעמא ולא אמר בגמרא גבי שבוע אלא דאינו משקר שם במה שכותב אבל הכא דמשקר לא אהני הך טעמא:
או שהיה מוקדם או מאוחר וכו'. הראב"ד הקשה עליו במאוחר דס"ל דכשר והרב מוהר"י קארו בסי' קכ"ז הקשה היכי מכשרינן הא איכא לשמא יחפה וכדפירש הר"ן ותירץ ואפשר וכו'. וקשה דלא דמי לכתוב בו שבוע דהתם אהני לשבוע דלקמיה אבל הכא לא אהני כלל דאי קודם זמן הגט תאמר לעולם דכבר היא מגורשת והגט מאוחר ואי אחר זמן הגט הרי מגורשת. ונראה כוונת הרב דמאי דקא חיישינן אנן דהוא מאוחר הוא כשהיא מראה הגט בב"ד קודם שיגיע זמנו ולהכי אנו מאמינים לה לעולם כשתאמר דהיא מגורשת כיון דאנו רואים דהגט מאוחר דהרי עדיין לא הגיע הזמן אבל אחר שעבר זמן הגט אין אנו מאמינים לה שהוא מאוחר דאמרינן דבזמנו כתבוהו ואם זינתה קודם חייבת מיתה ולהאי מילתא אהני כשהיא מראה הגט לב"ד שעבר הזמן:
עד שיחתמו בו בזמן כתיבתו ובמקום כתיבתו. יש לפרש הל' דבמקום שכותבין צריך שיחתמו אותו ובעינן שיזכיר גם כן מקום הכתיבה. ואין לדקדק מכאן מה שכתב הרב ב"י בסימן קכ"ח אבל קצת ראיה יש לדברי מוהררי"ק ז"ל ממה שכתב כאן המפרש ממ"ש רבינו פ"ז גבי שנכתב בא"י ונחתם בחוץ לארץ: