לחם משנה על משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה· רבי אברהם די בוטון
פרק ה · הלכה יא
בד"א שהמוכס כליסטים בזמן שהמוכס עכו"ם או מוכס העומד מאליו וכו'. קשה דמשמע דבמוכס עכו"ם דהוי דינא דלעיל דחזקה שנתייאשו הבעלים ובפ"ו כתב בהפך דהמציל מיד ליסטים ומוכס עכו"ם חייב להחזיר שסתם הדבר שלא נתייאשו הבעלים. וי"ל דמ"ש כאן היינו דוקא לומר שבמוכס עכו"ם סתמא הוי ליסטים דחזקה כל ממונו הוי מן הגזל וכמ"ש לעיל אבל לא לענין. דין האחר שנטלו מוכסין כסותו וכו' ולזה כתב בד"א שהמוכס כליסטים במוכס עכו"ם ולא כתב בד"א סתמא דמשמע דהוה קאי לכל הדינים האמורים אלא כתב שהמוכס כליסטים לומר דדוקא בענין דין זה בלחוד הוא דנאמר חילוק דמוכס עכו"ם למוכס ישראל דמוכס עכו"ם מסתמא הוא נוטל יותר מחוקו משא"כ ישראל, והא דחלק רבינו ז"ל במוכס עכו"ם לישראל כתב ה"ה ומפרש רבינו ז"ל דתירוצא דרב אשי דאמר במוכס עכו"ם עסקינן קאי אמתני' ולא פליגי אשאר אוקימתות. ותמיה לי טובא דנראה דרבינו ז"ל מפרש דתירוצא דרב אשי דקאמר דמוכס עכו"ם קאי נמי אקושיא שהקשה במתני' והא אמר שמואל דינא דמלכותא דינא ותירץ רב אשי דאיירי במוכס עכו"ם דמסתמא הוא גוזל ולכך מוכס הוי כליסטים. וקשה דא"כ מאי הך ברייתא שהביא רב אשי לראיה דישראל ועכו"ם שבאו לדין וכו' ומה שייך האי פלוגתא להך הא טעמא לא הוי אלא מפני שחזקתו שהוא נוטל יותר מן הראוי לו ואפילו אם היה ישראל נוטל יותר מן הראוי לו לא היה גזלן ומותר להבריח ממנו המכס ובשלמא פירוש המפרשים דמוכס עכו"ם ומוכס ישראל שוים ואפילו במוכס עכו"ם לא נאמר מן הסתם שנוטל יותר מן הראוי לו לכך הוצרך להביא הברייתא דאע"פ שאינו נוטל יותר מן הראוי לו מותר לגזול ממונו כיון דליכא חילול השם כשהוא אינו יודעו. ותירוצא דרב אשי לא הוי אלא אברייתא ולא אמתני' אבל לפירוש רבינו ז"ל קשה טובא. וע"ק מ" ש ה"ה ולא פליגי אשאר אוקימתות דלכל הפירושים נמי לא פליג רב אשי אשאר אוקימתות. מיהו לזה י"ל דלפירוש המפרשים י"ל דרב אשי פליג מדמוקי לה בעכו"ם משום דישראל שנוטל יותר מן הראוי לו אסור לגזול ממונו לכך מוקי לה במוכס עכו"ם דמותר לגזול ממונו כיון דליכא חילול השם אבל לפירוש רבינו ז"ל מוכרח הוא דלא פליג כיון דעכו"ם לא הוי אלא משום דמסתמא נוטל יותר מן הראוי לו אם כן ה"ה בישראל דידענו שנוטל יותר מן הראוי לו שמותר לגזול ממנו אבל עדיין אצלי לקושיא הראשונה צ"ע: