לחם משנה על משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה· רבי אברהם די בוטון
פרק ד · הלכה ז
היה שם לקיטו או שכירו וכו'. כתב ה"ה ז"ל ולא פסק שאם תפס הנגזל אין מוציאין מידו וכו' לפי שכל זה מן התקנה הוא וכו'. משמע מדבריו דבמילתא דתקנה לא כתב רבינו ז"ל דאין מוציאין אלא מוציאין. וקשה דהא בההיא דפ"ז דהלכות חובל שהבאתי גבי אין דרכן להניחן בכיס דהוי בעיא בגמ' אם נוטל נזוק או לא וכתב שם רבינו ז"ל דאי תפס לא מפקינן מיניה אע"ג דהתם נמי הוי תקנה כמו בנגזל כדכתב שם רבינו ז"ל. ומיהו לזה י"ל דהך דהכא הוי הוספה על התקנה בהחלט דלא הוזכר אלא נגזל ואת אמרת נמי שכירו ולקיטו אבל התם לא פירש בתקנה דדוקא בדרכו להניח כיס נשבע ונוטל אבל אין דרכו לא וא"כ הוי הוספה על התקנה בכל. מ"מ קשה דהא שם בפ"ח גבי עשו תקנת נגזל כמסור או לא דהוי בעיא דלא איפשיטא וכתב רבינו ז"ל דאי תפס לא מפקינן מיניה אע"ג דהוי הוספה על התקנה בהחלט: