אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה· רבי אברהם די בוטון

פרק ג · הלכה טז

הלכה טו

החוטף משכון וכו'. כתב הר"א ז"ל בהשגות ועוד הרי פירש הרב ז"ל לפי שאין מקבלים שבועה להכחיש את העדים אבל משום פיסול גזלנות לא מהפכינן לה וגבי נסכא נמי אמרינן לישתבע הא קא מודה ע"כ. ודבריו תמוהים חדא ממה שהקשה מדברי האלפסי שהרי הוא ז"ל כתב בפ' כל הנשבעין בשער הראשון שני טעמים, חדא שהוא גזלן וחדא לפי שאין מקבלין וכו' וא"כ טעמא קמא הוי כדעת רבינו ז"ל ואפי' תאמר דדעת הראב"ד ז"ל לומר אני אומר כטעמא בתרא דהרב אלפסי ז"ל ולא כטעמא קמא ולא תלמוד דין זה ממשנתנו מ"מ קשה טובא דהא בשער שני שהוא מודה מקצת ואינו מכחיש את העדים ליכא אלא טעמא דמפני שהוא גזלן דאי לאו הכי אמאי מהפכינן ליה ותו היכי קאמר דאי לא טעמא דאין מקבלין שבועה להכחיש לא מהפכינן הא רשע הוא דעבר על לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו והוא פסול לשבועה כיון דעבר על עבירה שבתורה. עוד כתב וגבי נסכא נמי וכו'. לא הבינותי זה אם כוונתו להקשות על רבינו ז"ל דלמה ליה האי טעמא דהא קא מודה בלאו הך טעמא הוא פסול אפילו לפי דבריו דהא אמר דחטף ואפילו דדידיה חטף לא היה לו לחטוף מידו אם לא שיביאנו לב"ד דהא לדעת רבינו ז"ל אע"פ שהוא חייב לו אינו יכול לחטוף וא"כ לפי דבריו הוא פסול לשבועה ואינו יכול לישבע, זה א"א דמה שאדם חוטף את שלו מיד חבירו אינו נקרא רשע אדרבא קי"ל עביד איניש דינא לנפשיה להציל את שלו מיד חבירו בשלמא למשכנו בשביל חובו נקרא רשע וכדכתב הטור ז"ל בסימן ה' בח"מ דיש חילוק בין להציל את שלו למשכנו בשביל חובו דאל"כ תקשי לך דקי"ל עביד איניש דינא לנפשיה אלא דשני ושני כדפרישית ולא ירדתי לסוף דעת הרב ז"ל:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה