אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה· רבי אברהם די בוטון

פרק ג · הלכה ד

פרק ג

או שגזל עבדים והזקינו כו'. כתב הטור ז"ל בשם רבינו ז"ל דפסק כרב אלפס ז"ל דמשלם כשעת הגזילה. ואין כן נוסחתנו אלא שפסק דאומר לו הרי שלך לפניך ומחזיר. ואני תמיה על הרי"ף ז"ל ועל נוסחת הטור ז"ל ברבינו ז"ל דכיון דפסקו דמשלם כשעת הגזילה משמע דעבדא כמטלטלין ונשבעין על העבדים דהא בגמרא תלי הך פלוגתא בפלוגתא דנשבעים על העבדים ומשמע דמאן דאית ליה הכא עבדא כמטלטלי דמי אית ליה התם דנשבעים והוא ז"ל כתב בפ' כל הנשבעים משנה כצורתה ואלו דברים שאין נשבעים עליהם העבדים והקרקעות כו' גם רבינו ז"ל פסק כן בהל' טוען א"כ נראה דברים סותרים. ע"ק לי כיון דהם פסקו דעבדא כמטלטלי איך כתב הרי"ף ז"ל גבי ההוא דהתוקף בעבדו של חבירו דהוא פטור והוא שלא ביטלו ממלאכה וכן רבינו ז"ל כתב כן הא לא הוצרכו לתרץ כן בגמרא אלא לרב חסדא דסבר עבדא כמקרקעי דמי דהקשו שם מההיא דהתוקף אבל למאי דקי"ל עבדא כמטלטלי כדעה הראשונה דהרי"ף נ"ל לפסוק דלא כרב מהראיות שהביא הרא"ש בפ"ק ומ"מ רוצה להסכים סתם מתני' דשבועות דקאמר דאין נשבעים על העבדים אליבא דהלכתא וסובר דמאן דאית ליה התם דנשבעין ודאי דאית ליה עבדא כמטלטלי דאי כמקרקעי הא אימעוט משום כלל ופרט אבל מאן דאית ליה התם דאין נשבעים אפשר דסבר דכמטלטלי דמי ומ"מ אימעוט משום דאיתקשו לקרקעות לכל דיני קרקעות ואע"ג דאיתקשו מ"מ לענין גזילה נחלק ביניהם מכח הסברא דקרקע דוקא ברשותא דמריה איתא ולכך אומר לו הרי שלך לפניך אבל בעבדים לא ורב דאפיך למתני' הוא משום ר"מ דאמר כאן הרי שלך לפניך משמע דכמקרקעי דמי והתם סבר דנשבעים ומש"ה אפכה אבל רבנן דהתם לא פליגי הכא דמצו סברי כי הכא ולכך הרי"ף ז"ל דפסק דעבדא כמטלטלי פסק התם כסתם משנה ואתיא סתם מתני' דשבועות אליבא דהלכתא. כן נ"ל לתרץ לדעת הרי"ף ז"ל. ולקושיא השניה דלפי האמת נמי מוקמינן ליה דלא קיימא למלאכה משום דאי קיימא למלאכה הוי דינא כתוקף ספינתו דלקמן וכי היכי דהתם היכי דנחית לאגרא משלם אגרא ה"נ אבל השתא דלא ביטלו ממלאכה אע"ג דנחית אדעתא דאגרא אינו כלום והמקשה שהקשה לרב דאמר כמקרקעי הוא משום דלדידיה מוקי מילתיה דרב דנחית אדעתא דגזלנותא אבל לפי האמת אנו צריכים לתירוץ המתרץ אפילו שנאמר עבדא כמטלטלי דמי כדי שנעמיד מילתיה דרב ככל גוונא:

או שהיתה יוצאה להסקל כו'. בגמרא בפרק הגוזל עצים משמע דהך סיפא דמתניתין דקאמר או שהיתה יוצאה ליסקל אתיא כר' יעקב דאמר שור שהמית משנגמר דינו החזירו מוחזר ודלא כרבנן דאמרי החזירו אינו מוחזר ושקלו וטרו בגמרא גבי חמץ ועבר עליו הפסח לאוקומי כרבנן אבל סיפא דיוצאת ליסקל אתיא כר' יעקב כדכתב שם רש"י ז"ל אבל סיפא דמתני' ודאי ר' יעקב היא ולא רבנן וזה דבר תימה דבפ' י"א מהלכות נזקי ממון פסק רבינו ז"ל כרבנן דאם החזירו אינו מוחזר משנגמר דינו שכתב שור שהמית את האדם וכו' החזירו שומר לבעליו הוי חזרה וכו' בד"א אחר שנגמר דינו לסקילה כו'. וע"ק דא"כ היה לרבינו ז"ל לפסוק דאין גומרין דינו של שור אלא בפניו והוא ז"ל (לא) כתב בפירוש אין גומרין דינו של שור אלא בפני בעליו ולדברי רבינו ז"ל אינו בפני השור גופיה דהא בגמרא קאמר הוה מעריקנא ליה לאגמא כלומר ולא היו גומרין דינו כיון שלא היה בפני השור. וי"ל לקושיא הראשונה דרבינו ז"ל סובר כדכתבו התוס' בפ' שור שנגח ד' וה' בדיבור השתא אתפסתיה לתוראי וכו' פי' בקונ' שמסרו לב"ד לדונו בסקילה ולכך אין יכול לומר לו הרי שלך לפניך לפי שהתפיס בידים והשתא לפ"ז נוכל להעמיד כל הבבא דמתניתין דהגוזל קמא כרבנן דר' יעקב לפי דיחוי רבא ושור היוצא ליסקל דקתני במתני' דהתם דאומר לו הרי שלך לפניך כגון שתפסוהו בית דין מאליהן ולהכי אתי שפיר דאיירי מתני' דתפסוהו ב"ד מאליהן ולכך אומר לו הרי שלך לפניך אפילו לרבנן. ומ"מ קשה קצת בדברי רבינו ז"ל שהיה לו לבאר זה בהך דיוצא ליסקל היינו שתפסוהו ב"ד מאליהן. ולקושיא שניה י"ל דרבינו ז"ל מפרש דמאי דקאמר בגמרא אין גומרין דינו של שור אלא בפניו רוצה לומר בפני בעל השור וה"ק אי הוה בידי הוה מעריקנא ליה לאגמא ולא היו גומרים דינו דכיון שאני הייתי אומר דנאבד מי יודע מי לקחו ומי הוא בעליו בעת הזאת והיה צריך לבא לב"ד אבל עתה שראוהו בידיך ונעשית בעליו גמרו דינו בפניך דבפני לא היו גומרין דינו דכיון שהייתי אומר שנאבד לא היה ברשותי ולא הייתי אז אני בעליו. ומ"ש בגמרא בפ' שור שנגח ד' וה' אלא שור בר טענתא הוא דמשמע דהיינו בפני השור ממש, יש לתרץ בדוחק לדעת רבינו ז"ל דה"ק בשלמא הבעלים יאמרו טענה לא עשיתי בכוונה שוגג הייתי או דבר כיוצא בזה אבל בשור אינו יכול הבעל לומר עליו שום טענה דאם מועד חייב. וכן מ"ש בסנהדרין פ' אלו נשרפין גבי שור שנתערב באחרים דלרבנן פטורים משום דאין גומרין דינו של שור אלא בפניו פירושו כי האי גוונא שר"ל כיון שנתערב באחרים ואין כאן לשום אחד מהשוורים בעל ידוע דמי יודע אם זה של זה או לא וכ"כ שם רבינו ז"ל טעמא דהך דינא לפי שאין גומרין דינו של שור אלא בפני בעל השור:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה