אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה· רבי אברהם די בוטון

פרק א · הלכה ג

הלכה ב

איזהו גזל וכו'. תמיהת ה"ה על רבינו נראה גדולה. והיה נ"ל לתרץ דרבינו פסק כרב ששת דאמר נתתיו לך עושק יש לך בידי ואיני נותן לך הוי גזל וס"ל לרב ששת דעושק וגזל לאו חדא מלתא דגזל הוא בחוזק יד ומשום דלא תגזול נאמר גבי שכיר וא"א לפרשו בחוזק יד כמו ויגזול את החנית וגו' כדכתב ה"ה ז"ל פירשו רב ששת דומה לגזל דעלמא בחוזק כיון שאחר שבא לידו אמר איני נותן לך וס"ל לרב ששת דגזל מהך קרא נפקא לן ולא כמו שאמר רבא בפ' איזהו נשך דאתיא מבינייהו דריבית ואונאה דאין מזהירין מן הדין ואע"ג דכבר תירצו שם התוס' דשאני לאו דגזל דהוי נתק לעשה לא ס"ל לרב ששת להך תירוצא ומאי דאתמר בפ' איזהו נשך הוא אליבא דרבא כדאמר שם אמר רבא למה לי וכו' והוא אזיל לטעמיה דסובר דגזל ועושק חדא מלתא אבל רב ששת לית ליה הכי כדכתיבנא. אבל א"א לפרש כן בדברי רבינו ז"ל דהא איהו קאמר איזהו עושק זה שבא ממון חבירו וכו' וכיון שתבעוהו כבש הממון בחזקה משמע דאמר איני נותן לך דכן משמע לשון חזקה ומ"מ כתב שהוא עושק ולרב ששת אינו כן אלא גזל ועוד דא"כ איך פסק בפי"א מהל' שכירות דכובש שכר שכיר עובר משום בל תגזול כיון דאוקמוה קרא לגזל ממש. לכך נראה ודאי דרבינו ז"ל פסק כרבא אבל ס"ל דלא קאמר רבא הכי דגזל ועושק חדא מלתא אלא גבי שכיר דוקא משום דתמיהא ליה קושית התוס' ז"ל שהקשו שם דאי בכ"מ הוי גזל ועושק חדא מלתא א"כ למה נאמר גבי פקדון או גזל או עשק לכך הוכרח לומר דלרבא נמי גזל ועושק תרי מילי הוו אלא גבי שכיר דא"א לפרשו בשני פנים כדכתב ה"ה ז"ל סובר רבא דהוי חדא מלתא. ומ"מ הוכרחו לומר דנפקא ליה מהכא אזהרה דגזל משום קושיית התוס' שהקשו בר"פ איזהו נשך דהיכי נפקא למ"ד גזל עכו"ם מותר מהך קרא דקאמר רעך הא קרא לא איירי אלא בכובש שכר שכיר ותירצו דמדאפקיה רחמנא בלשון גזל משמע דאתא לומר דגזל העכו"ם מותר ובזה נאמר כן לדעת רבינו ז"ל נהי דאי לאו קרא דלא תגזול הוה נפקא לן גזל מרבית ואונאה אבל בתר דאתא קרא לשכר שכיר ואפקיה רחמנא בלשון גזל דאגב אורחיה הוי אזהרה לכל גזל דעלמא דאם לא תאמר כן היכי נפקא ליה גזל עכו"ם מותר למ"ד כדהקשו התוס' ז"ל אלא ודאי כדאמרי'. ובזה נתבארו לי דברי רבינו ונסתלקה קושית ה"ה ז"ל והסוגיא דמרובה מסכמת לזה דאמרה היכי דמי גזלן כגון ויגזול את החנית וכו' ומאי דשאלה הגמרא כאן איזהו גזל ואונאה עשק הוא משום דלא נוכל לומר כאן גבי שכר שכיר כמו גזל דעלמא כדכתב ה"ה ז"ל:

שנאמר ויגזול את החנית מיד המצרי כו'. בפ' מרובה אמרו ואלא גזלן היכי דמי א"ר אבהו כגון בניהו בן יהוידע כו' שנאמר ויגזול את החנית כו' ור"י אמר כגון בעלי שכם וכו' ור' אבהו מ"ט לא אמר מהאי אמר לך כיון דמיטמרי איטמורי לאו גזלני נינהו ור"י הא דקא מטמרי דלא נחזינהו אינשי וכו' ומדרבינו הביא קרא דר' אבהו משמע דלית ליה דר"י דכיון דמיטמרי לאו גזלני נינהו. וקשה דהרי בריש הל' גנבה כתב ה"ה שפסק רבינו כר"י גבי מ"ש לפיכך ליסטים מזויין וכו' כתב שם ע"כ יש לי לומר דתרתי גווני ליסטים מזויין וכו' וזה מבואר בפ' מרובה דאמרינן התם ור"י הא דאטמורי וכו'. וא"כ קשה למה לא הביא פסוק של ר"י. ונראה לומר דרבינו ז"ל סובר דרבי אבהו ור"י לא פליגי דהיכא דמיטמרי כי היכא דלא נערקו דהוו גזלן אלא שר' אבהו סובר דבעלי שכם היו מטמינים עצמם מפני שלא היה בהם כח לעמוד בפניהם אלא היו במארב אבל אם היה להם כח לעמוד ולא היו מטמינים עצמן אלא מפני שלא יברחו מודה ר' אבהו וא"כ שפיר קאמר התם ה"ה בהא מודה ר' אבהו לר"י וכיון דר"י לא קשה ליה מידי בקרא דר' אבהו אלא רצה להודיענו דבעלי שכם אע"ג דהוו מטמינים נקראים גזלנים הביא רבינו קרא דרבי אבהו דהוי מחוור יותר, ולענין דינא ליכא פלוגתא בינייהו כלל:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה