לחם משנה על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי אברהם די בוטון
פרק ו · הלכה ה
כל הצריך נטילת ידים וכו'. כתב הראב״ד ז״ל בהשגות זה אינו מחוור שהרי בעלי קריין טובלין בהם אע״פ שהם שאובים וכו' ביאור דבריו דכיון דהך טבילת ידים הוי מדרבנן לא עדיף מטבילה שתיקנו לבעל קרי לדברי תורה שהיא מדרבנן ולא בעינן מ' סאה כדאמרו בגמרא פרק מי שמתו (ברכות דף כ"ב:) דפליגי שם בברייתא רבי יהודה ורבנן רבי יהודה אומר מ' סאה מכל מקום ופליגי שם בגמרא חד אמר דלא אמר רבי יהודה כן אלא בקרקע אבל לא בכלים ומכל מקום אתי לרבויי מים שאובים וחד אמר דהאי דקאמר רבי יהודה הוי אפילו בכלים ונראה שהראב״ד פסק כמ״ד דמכל מקום אתי לרבויי מים שאובים ומפני כך כתב אם יש בהם מים ארבעים סאה בקרקע כלומר ולא בכלים זאת נראה כוונתו ז״ל. ומכל מקום קשה מה שהשיג על רבינו ז״ל כיון דרבנן פליגי על זה דר״י סתם ומשמע דסברי דלא סגי במים שאובים וטפי עדיף לפסוק כרבנן. ואולי רצה לפסוק כוותיה מדאמוראי פי' בגמרא דברי רבי יהודה ושקלו וטרו אליביה ומ״מ אין זו השגה על דברי רבינו ז״ל: