לחם משנה על משנה תורה, הלכות בכורות· רבי אברהם די בוטון
פרק ו · הלכה י
הלוקח טלאים שנולדו לו וכו'. בפ' מעשר בהמה אמרו במשנה האחין והשותפין שחייבין בקלבון פטורים ממעשר בהמה וכו'. ורש"י ז"ל פירש המשנה וכל הסוגיא בדרך אחר שמפרש רבינו ז"ל וטעם מחלוקתם הוא מפני שרש"י ז"ל גורס האחין השותפין וכולה חדא מלתא היא דר"ל אחין שהן שותפין שעדיין לא חלקו אבל בשותפין לחוד אית ליה לרש"י ז"ל דלעולם הם חייבים בקלבון וכן לעולם הם פטורים ממעשר בהמה אפילו הבהמות שיולדו להם בעודם בשותפותם ומה שחילקו במשנה ובסוגיא ואמרו כשחייב במעשר הוא פטור מן הקלבון וכשחייב בקלבון פטור ממעשר לא נאמר דבר זה אלא באחין שירשו מאביהן דשייך בהו חיוב במעשר דעדיין לא חלקו ומשום כך חייבים דכאביהם דמו אבל בשותפין דעלמא שהביא זה ממונו וזה ממונו ונשתתפו לא שייך הא וכן פטור מקלבון לא שייך אלא באחין שירשו מאביהן דכיון דלא חלקו וכאביהן דמו אילו היה אביהן נותן סלע על שני בניו לא היה נותן קלבון אינהו נמי עבדי הכי אבל בשני שותפין דעלמא לא שייך הא ועל פי זה פירש מה שאמרו במשנה קנו בתפיסת הבית דלאו דוקא קנו ממש כלומר שלקחו במעות אלא קנו שנפלה להם בהמה מאביהן ועל דרך זה פירש כל הסוגיא באחין שהם שותפין ולא בשותפין דעלמא יע"ש. אבל גירסת רבינו ז"ל הוא האחין והשותפין ומתני' או או קתני וה"ק אחין או שותפין שחייבין בקלבון וכו' ומשכחת לה חיוב ופטור במעשר ובקלבון בשותפין דעלמא משום דהוא סובר דהשותפין הם פטורין ממעשר כל זמן שלא ילדו הבהמות בעודן בשיתוף אבל אם ילדו אחר השיתוף חייבין וא"כ הרי הפיטור הוא כל זמן שלא ילדו והחיוב הוא אחר שילדו בשיתוף וכן חיוב ופיטור בקלבון משכחת לה בשותפין דעלמא מפני שהוא סובר דכל זמן שממון השותפות קיים הם חייבים בקלבון מפני דכיון שהממון עדיין עומד בעין הוי כאילו הם שנים נפרדים וחייבין בקלבון אבל כשהממון אינו קיים אלא נשאו ונתנו בו עד שנשתנה הם פטורים מן הקלבון משום דהוי הכל דבר אחד. ועל פי זה פירש המשנה והסוגיא בשותפין דעלמא והוא סובר דאחין שירשו ושותפין דעלמא הם שוים בדיניהם וכשחייבים במעשר דהיינו שילדו הבהמות כשהן בשותפותן אז הם פטורים מן הקלבון כלומר כשיהיה הדבר הזה בממון השותפות שנשאו ונתנו ונשתנו המעות דהוי זה כאילו נולד דבר אחר בבהמות דכל כך הוי כאן שינוי הממון כמו הלידה בענין בהמות השותפות אז פטור מן הקלבון כיון שנשתנה ונעשה דבר אחר נמצא דחייב במעשר פטור מן הקלבון וכשחייב בקלבון דהיינו כל זמן שלא נשתנה ממון השותפות פטור במעשר דהיינו הבהמות עצמן שנשתתפו בהן ולא הולדות שילדו. זה תורף פירוש רבינו ז"ל כפי מה שפירש בפירוש המשנה ועל פי זה פירש מה שאמרו במשנה קנו מתפיסת הבית דקנו ממש קאמר כלומר לקחו במעות דלא כרש"י ז"ל ואמרו שחייבין במעשר היינו הולדות שנולדו אחר השיתוף ומ"ש ואם לאו פטורים ר"ל שלא נולדו הבהמות האלו אחר השיתוף ומ"ש במשנה חלקו וחזרו ונשתתפו כו' אשותפין דעלמא נמי קאי וה"ק הבהמות שנולדו להם ברשותם שאמרנו שהשותפין חייבים אם חלקו ואח"כ נשתתפו באותן הולדות הם פטורים ממעשר בהמה מפני שלא נולד להם ולדות אחר השתוף השני וחייבין בקלבון דממון השיתוף קיים ומ"ש בגמרא פעמים שחייבין בשניהם או פטור בזה וחייב בזה בשותפין דעלמא נמי מיירי וחייבין בשניהם כגון שנולדו הבהמות אחר השתוף ונשתנו הכספים דהיינו נשאו ונתנו בכספים שנשתנו וחלקו בכספים חייבין בקלבון דאע"ג דכל זמן שהיו ביחד הם פטורים מפני שנשתנו עתה שחלקו בכספים חייבים ובבהמות לא חלקו דאילו חלקו בבהמות ודאי היו פטורים אפילו בבהמות שילדו להם אחר השיתוף דבשעה שחלקו נעשה להם לקוח ופטורים מזה ומזה שחלקו בבהמות שאע"פ שנולדו אחר השיתוף וחלקו ונעשה לקוח ולא חלקו בכספים שנשתנו אחר השיתוף ולכך הם פטורים מן הקלבון ומזה הטעם היכא דחלקו בזה ובזה חייבים בקלבון ופטורים ממעשר בהמה והיכא דלא חלקו בזה ובזה חייבין במעשר בהמה ופטורים מן הקלבון. זה דרך רבינו ז"ל במשנה ובסוגיא לקיים גירסתו שגורס האחין והשותפין דהם תרי מילי ודלא כרש"י ז"ל שגורס האחין השותפין וכולה חדא מילתא היא ועל פי פירוש זה כתב מ"ש כאן ופ"ג מהלכות שקלים דלפי זה הפירוש דיניו מבוארים כאן ושם. ומה שהניח הרב בעל כ"מ ז"ל שם בצ"ע דמאין הוציא דין שינוי הממון שכתב בקלבון נתבאר על פי זה הפירוש והר"א ז"ל השיגו שם דהוא גורס גירסת רש"י האחין השותפין וכתב דהוא שיבוש לגרוס האחין והשותפין דהם תרי מילי ואני תמה למה לא השיגו הר"א ז"ל כאן גם כן שדבריו כאן הם על פי גירסתו ופירושו שפירש שם והכל הולך אל מקום אחד. ומ"מ יש קצת דוחקים לפירוש רבינו ז"ל ובגירסתו חדא דלמה הוצרך תנא דמתני' לומר קנו מתפיסת הבית לא היל"ל אלא ילדו לאחר השותפות חייבים ואם לאו פטורים ולמה הוצרך לומר דאם קנו ממעות השותפות בהמות דכיון דבשותפין עסקינן ועיקר החיוב לא הוי אלא מפני שילדו הבהמות לאחר מכאן הא הוה ליה לתנא למימר גם בברייתא דאמרה יכול אפילו קנו בתפיסת הבית ולא היל"ל אלא יכול אפילו ילדו לאחר מכאן דהיינו לאחר שנשתתפו ת"ל יהיה דכיון דאין החילוק תלוי אלא אם ילדו אחר השותפות או לא מה לו להזכיר קנו מתפיסת הבית. וגם קשה קצת מ"ש אם אינו ענין לבכור דאיתיה בשותפות דכתיב ובכורות בקרכם וצאנכם הא מצינן לאוקומי בבכור וקרא דבכורות בקרכם היינו שלא ילדו אחר השותפות וקרא דיהיה איירי שילדו אחר השותפות. וע"ק דבסוף פרק הגוזל עצים אמרו כי קא מבעיא לן כגון שנפלו עשר בהמות בגזל הגר מיחייבי לאפרושי מינייהו מעשר או לאו יורשים הוו דאמר מר קנו בתפיסת הבית חייבים או דילמא מקבלי מתנות הוו ותנן הלוקח וכו' ובשלמא לפירוש רש"י ז"ל דמחלק בין אחין לשותפין דעלמא ניחא דהכי קאמר יורשים הוי וקי"ל דיורשים חייבים כל זמן שלא חלקו או מקבלי מתנות וכו' אבל לרבינו ז"ל יורשים ושותפין דעלמא הם שוים ואם ילדו הבהמות לאחר שירשו או לאחר השותפות חייבים ואם לאו פטורים והאי דאמר קנו בתפיסת הבית חייבים היינו הולדות שיולידו אחר השותפות וא"כ מה ראיה היא זו לבהמות שנפלו דלא שייך כאן ילדו לאחר השותפות ואי איכא למיבעי לדעת רבינו ז"ל הכי הוה ליה למיבעי יורש הוי וכיון דלא הוי אלא חד יורש דליכא ב' יורשים שותפין אלא חד חייב או דילמא מקבל מתנה הוי אבל הא דבעיא ומביא ראיה מקנו מתפיסת הבית אין לו מקום לדעת רבינו ז"ל וצ"ע:
ואע"פ שחלקו גדיים כנגד גדיים וכו'. פסק כר"י דאמר אין ברירה ודלא כר"א דאמר דיש ברירה ואם חלקו ט' כנגד ט' חייבים. ותימה דשם בגמ' הקשו לר"א מברייתא דוכן השותפין שחלקו אחד נטל עשרה ואחד נטל תשעה וכלב כנגד הכלב אסורים וכו' ואי אמרת יש ברירה ליברור חד מינייהו לבהדי כלב ולישקול והנך לישתרו ותירץ רב אשי דלא שוו כולהו להדי הדדי ושוי האי כלבא חד ומשהו והאי משהו משיך ואתי בכולהו ע"כ. משמע דלר"י דאית ליה דאין ברירה אע"ג דשוו כולהו להדי הדדי שעם הכלב אסורים וא"כ רבינו ז"ל דפסק כאן כר"י איך כתב בהלכות איסורי מזבח סוף פ"ה שני שותפין שחלקו זה לקח עשרה טלאים וכו' אם יש אחד מהם דמיו כדמי הכלב וכו' מוציאו מן העשרה וכו' והשאר מותרים הא לר"י דאמר אין ברירה כולם אסורים ואע"ג דבתמורה פרק כל האסורים (דף ל') אוקימו הך אוקימתא בסתמא על מתני' מ"מ לא אוקמוה אלא ליישב מתני' למ"ד יש ברירה כדמוכח בפרק מעשר בהמה וא"כ נמצא רבינו ז"ל כמזכי שטרא לבי תרי וצ"ע: