לחם משנה על משנה תורה, הלכות בכורות· רבי אברהם די בוטון
פרק ה · הלכה ג
כל בכור שהוא ספק דינו שירעה עד שיפול בו מום ויאכל לבעליו. ולא כתב כאן רבינו כלל אם חייב במתנות או לא ולא ידעתי מהיכן הוציא הרב"י ז"ל בטור י"ד סי' שי"ח שפסק רבינו ז"ל כאן דפטור מן המתנות שכתב שם אבל מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' בכורות נראה שפסק כר' יוסי אבל היה לו לכתוב דבפ"ט מהל' בכורים פסק רבינו ז"ל בהדיא כר' יוסי שכתב שם ואם נסתפק בשנים וכו' הרי הוא פטור מן המתנות. אלא שיש לדקדק על רבינו ז"ל דשם ביארו הטעם של ר' יוסי משום שעשו שאינו זוכה כזוכה וכן בפ' שנים אוחזין (דף י"ב) גבי לקט דאמר ילקט בנו אחריו ביארו ג"כ טעמו של רבי יוסי מפני שעשו שאינו זוכה כזוכה ובסוף פ' כל הגט (דף ל'.) אמרו גבי המלוה מעות את הכהן ואת הלוי להיות מפריש עליהם וכו' הא מני ר' יוסי הגלילי דאמר עשו שאינו זוכה כזוכה וכתבו התוס' ז"ל בפ"ד דבכורות דהיינו ר' יוסי דבכור ולא ר' יוסי דלקט שכחה ופאה ועם זה תירצו למה שמואל בפ' שנים אוחזין פסק כר' יוסי ובפ' כל הגט לא בעי לאוקומי מתני' כר' יוסי דלא דמי הא להא וכמו שהאריכו שם ורבינו ז"ל פסק בפ"ד מהלכות מעשר גבי מלוה את הכהן דבעינן מכירי כהונה או מזכה להם ע"י אחר ודלא כר' יוסי דאמר עשו שאינו זוכה כזוכה ואמאי כיון דכאן פסק כר' יוסי והתם אמרו דהך מתני' דהמלוה מעות כר' יוסי אתיא כיון דהלכתא כר' יוסי דהכא ראוי לפסוק כמתני' דהתם ואפילו נאמר דסובר רבינו ז"ל דהא מני ר' יוסי דאמר בפ' כל הגט קאי אר' יוסי דשנים אוחזין ודלא כתוס' מ"מ קשה דבהל' מתנות עניים פ"ד פסק שם כר' יוסי וכדאיפסיקא הלכתא התם בגמרא וא"כ רבינו ז"ל נראה כמזכי שטרא לבי תרי. וראיתי להרב בעל כ"מ ז"ל שכתב בהל' ביכורים פ"ט ועוד י"ל דיש לחלק בין ההיא דפ"ב דבכורות ופ"ק דמציעא, ואם היינו אומרים כן ניחא קושיא זו דרבינו ז"ל בפ' כל הגט פסק דלא כר' יוסי וגבי בכור וגבי לקט פסק כר' יוסי, אבל קשה לי על תירוץ זה דבפ' כל הגט אמרו הא מני ר' יוסי דאמר עשו שאינו זוכה כזוכה והיכא אמרו ר' יוסי אם לא באחד משני מקומות הנזכרים במציעא או בבכורות והיכי מצית למימר דיש לחלק בין ההיא דכל הגט לאינך: