לחם משנה על משנה תורה, הלכות בכורות· רבי אברהם די בוטון
פרק ד · הלכה יא
בהמה גסה שהפילה חררת דם וכו' כדי לפרסם הדבר שנפטרה מן הבכורה. כתב הרב בעל כ"מ ז"ל דאע"פ שטעם זה נאמר בגמרא לר"ש דאמר אינה מטמאה לדידן נמי צ"ל כן כי היכי דלא תקשי לן מ"ש משליא דישליכנה לכלבים וכו', נראה דדעת הרב בעל כ"מ ז"ל דקי"ל דחררת דם לדידן מטמאה ולכך הוצרך לומר כן ולע"ד אינו דבהדיא פסק רבינו ז"ל בפ"א מהל' שאר אבות הטומאה דאינו מטמאה כרב חמא שכן כתב שם בהמה ששפעה חררת דם אע"פ שנפטרה מן הבכורה אינה מטמאה לא במגע ולא במשא וכו' אבל מ"מ קשה לי טובא דבפ' הלוקח בהמה אמרו דר' אבין ור"ש אמרו דבר אחד כלומר דרבי אבין דאית ליה דאינה מטמאה משום ביטול ברוב וכן ר"ש דאמר גבי אשה שהפילה שליא שאין הבית טמא מפני שהולד נימוק עד שלא יצא ובטל ברוב הם דבר אחד וכיון שרבינו ז"ל בהל' שאר אבות הטומאה פסק כר"א בן יעקב דאינה מטמאה איך פסק בסוף הלכות טומאת מת דלא כר"ש שכתב שם האשה שהפילה שליא הבית טמא ודאי חזקה הוא שאין שליא בלא ולד ע"כ. ולכאורה נראה דבריו סותרים ונראה לתרץ זה דשם בפ' הלוקח (דף כ"ג) אמר ר"נ משמיה דרב הלכתא בכוליה פירקין בר מפלוגתא ואמרו שם אהייא אילימא ארישא מפליג פליגי רבי ישמעאל ור"ע אלא אדר"א בן יעקב משנת ראב"י קב ונקי והקשו שם בתוס' ז"ל דהיכי קאמר אלא אדר"א ב"י הא דראב"י נמי פלוגתא דאיהו כר"ש דשליא ורבנן פליגי עליה ודחקו שם התוס' ז"ל הרבה בתירוץ קושיא זו. ונ"ל דמשום קושיא זו פירש רבינו ז"ל דכולי עלמא מודו לר"א ב"י והתם רבנן פליגי עליה דר"ש משום דס"ל דאינו נמוק יפה דהא דכשהוציאו בספל לבית החיצון מודו משום דנמוק שתי פעמים כדאמרינן בפ' המפלת אבל הכא במילתיה דראב"י כולי עלמא מודו דבטל ברוב דם וגנונים שיוצאים עמו והא דאמרו שם דראב"י ור' שמעון אמרו דבר אחד משום דלשניהם בטל בתחילת לידה וכמ"ש התוס' ז"ל שם אע"ג דהטעמים חלוקים דאיכא טעמא בהא דליכא בהא כדכתיבנא מ"מ בהא שוים דבטל בתחלת לידה, כן נ"ל טעם רבינו ז"ל:
כדי לפרסם הדבר וכו'. ובמבכרת שהפילה שליא שאמרו בפרק בהמה המקשה דישליכנה לכלבים שאני התם דכיון שהפילה שליא אין צריך פרסום דאין שליא בלא ולד אבל הכא דהפילה דם צריך פרסום כן כתבו התוס' בפ' המפלת (דף כ"ז) :