אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות בכורות· רבי אברהם די בוטון

פרק ד · הלכה ח

הלכה ה

ואפילו כמין חזיר הרי זו פטורה כו'. קשה דבבכורות (דף כ"ד) משמע התם דטפי ראוי לפטור כשילדה כמין חזיר מכשילדה מינה דאמרו שם תיבעי לרבנן לבכורה דכי אמרי רבנן הבא אחריו בכור מספק דמרחמת אע"פ שאינה יולדת היינו דוקא מינה אבל שאינו מינה אינה מרחמת בודאי דכיון שהיא מרחמת לכשאינו מינה בודאי בנה הוא ופטור מן הבכורה וכן אמרו שם סברא זו לענין היתר אכילה לר"ש דאע"ג דס"ל דיולדת מרחמת ואפשר שאינו בנה מ"מ כיון שזה הוי חזיר שאינו מינה ודאי שאם לא היה בנה לא היתה מרחמת אותו וא"כ איך כתב רבינו ז"ל דאפי' שמניקה שאינו מינה פטור מן הבכורה הא בגמרא משמע דטפי ראוי לפטור למי שמניקה מי שאינו מינה. וכן יש לתמוה על הטור ז"ל שכתב לשון זה בטור י"ד סי' שי"ז ונוסף על זה יש לתמוה על הטור ז"ל שכתב שלא היתה מרחמת עליו להניקו אלא א"כ ילדתו משמע דפשיטא ליה לטור ז"ל דיולדת אינה מרחמת אלא בנה דוקא וזה דבר תימה דזו היא בעיא שם בגמרא דלא איפשיטא אי טעמיה דר"ש משום דיולדת מרחמת אפילו למי שאינו בנה אבל שאינה יולדת אינה מרחמת או דילמא טעמיה דר"ש משום דלא מרחמת אלא לבנה ונפקא מינה למילקא עליו משום אותו ואת בנו דאי אמרינן דלא מרחמת אלא בנה אם שחט שניהם ביום אחד לקי משום אותו ואת בנו ואי מרחמת אפילו לשאינו בנה לא לקי ועוד נפקא מינה כשמניקה כמין חזיר אי יולדת מרחמת לשאינו מינה אסור באכילה ואם אינה מרחמת אלא לבנה מותר באכילה ומשמע התם דהך בעיא לא איפשיטא ואסור באכילה מספק כשמניקה כמין חזיר וכן פסק הטור ז"ל בי"ד סימן ע"ט בסימני בהמה וחיה שכתב שם בסוף הפרק טמאה שילדה וכו' ודוקא שנולדו בפנינו וכו' אע"פ שכרוך אחריה וכו' שמא לא ילדתו, משמע משום דבעיין לא איפשיטא לכך אסור באכילה וא"כ איך פסק בסימן ש"ז אלא א"כ ילדתו דמשמע דפשוט לו שילדה לזה. ואולי הלשון שכתב לאו דוקא אלא כוונתו לומר אלא א"כ ילדה או זה או אחר דאי לא ילדה לא מרחמה: ומ"מ קשה על הטור ז"ל דבהלכות שחיטה סי' י"ז כתב והא דאסור לשחוט דוקא בידוע שהוא אביו וכן בידוע שהיא אמו כגון שכרוך אחריה וכו' דאיך כתב בידוע שהיא אמו אם כרוך אחריה הא מספקא לן אי יולדת מרחמת אפילו לשאינו בנה או אינה מרחמת אלא לבנה דוקא כדכתיבנא וא"כ אינו ידוע שהיא אמו ולכך לא לקי משום אותו ואת בנו וא"כ איך כתב בידוע שהיא אמו, ואולי י"ל דידוע דקאמר לאו ידיעה גמורה לענין דלקי עליה משום אותו ואת בנו אלא איסורא מיהא איכא דאע"ג דבעיין לא איפשיטא לענין מלקות לא לקי מספיקא אבל מ"מ איסורא מיהא איכא ולא אמרו בפ' הלוקח בהמה אלא נפקא מיניה למילקא עליה משום אותו ואת בנו אבל לענין איסורא ודאי דאיכא אע"ג דלא איפשיטא בעיין. ולמה שהקשינו על רבינו ועל הטור ז"ל בלשון אפי' י"ל דבגמרא משמע דיש סברא לכאן ולכאן שהקשו שם גבי מימרא דר"י דאמאי נקט חזיר לאשמועינן טלה וכו' ונראה דסברת המקשה היא דחזיר אמרינן דאסור באכילה מפני שאינו מינו ונראה ודאי שלא ילדה אותו אבל טלה ודאי ילדה אותו ולקי משום אותו ואת בנו ולהכי פריך דלאשמועינן בטלה דהוי ספיקא דאפשר שאינו בנה ולא לקי משום אותו ואת בנו ומינה שמעינן לחזיר שאינו מינה דודאי אסור באכילה מספק דילמא לא ילדה אותו והמתרץ תירץ דאדרבה הוי רבותא טפי בחזיר דיותר יש להתירו באכילה דכיון שאינו מינו לא היתה מרחמת עליו אם לא היה בנה, ורבינו והטור ז"ל תפסו עיקר סברת המקשה אע"ג דהמתרץ תירץ סברא אחרת משום דמשמע להו דהמתרץ לא פליג אסברת המקשה אלא ה"ק הרי יש סברא אחרת נגד זו וכיון דיש סברא לכאן ולכאן חדא מינייהו נקט ואיהו נקט סברת המקשה דברירה ליה טפי:

וכן בהמה שהיא חולבת וכו'. וא"ת א"כ בחלוקה שכתב שבנה כרוך אחריה למה ליה הך טעמא דכרוך אחריה תיפוק ליה משום דחולבת תירוץ זה נתבאר בדברי הטור בסי' שט"ז שכתב דחלוקה קמא איירי שראינו שבהמה זו היתה מן המיעוט שחולבת אע"פ שידענו שלא ילדה ולכך קאמר בחלוקה קמייתא דאע"פ שראינו שהיתה חולבת ולא ילדה אם ראינו אח"כ שבנה כרוך אחריה היא ראיה שילדה וחלוקה בתרייתא איירי שראינוה חולבת ולא ידענו אם ילדה או לא דאז ודאי החלב לא הוי ראיה:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות בכורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה