לחם משנה על משנה תורה, הלכות בכורות· רבי אברהם די בוטון
פרק ב · הלכה יט
בכור זה נתנו לי ישראל במומו וכו'. משמע מדברי רבינו ז"ל דלא בעי שיזכיר פלוני שכתב כאן סתמא בכור זה נתנו לי ישראל וכו' וכן גבי חכם כתב הראיתי מום זה למומחה ולא הצריך להזכיר שם החכם ודלא כמאן דאמר דבעינן שיזכיר לעיל שם החכם וכן כאן שיזכיר שם אותו הישראל וכדכתב הטור ז"ל בסימן שי"ד ויש סיוע לרבינו ז"ל מעובדא שהזכירו שם (דף ל"ו:) רפרם בפומבדיתא הוה ליה בוכרא ויהיב ליה לכהן בלא מומא ואזל שדא ביה מומא ואח"כ הראהו לרפרם כסבור שלא יכירהו שהוא נתנו בלא מום ואמרו שם דרפרם ארפסינהו לעיניה וחזייה בשיקריה וכו' ואם איתא שצריך שיזכיר שם הישראל אמאי לא שאלו רפרם מי נתנו לו. ולשאר המפרשים יש לומר דהזכיר לו שם ישראל אחר בהדיא ושקר לו אבל לא משמע הכי פשטא דעובדא אלא דלא הזכיר לו שם הישראל כלל ובכך היה סבור להטעותו. וכתב הטור ז"ל בסי' הנזכר בשם הר"ר יונה ז"ל דאם היה מום מובהק אע"פ שלא יזכיר שם החכם סגי. ונ"ל טעמו דכיון דמום מובהק הוא מותר ואין צריך להראותו לחכם אלא משום כבודו של חכם א"כ כיון דליכא ביה איסורא דקדשים בחוץ סגי בכל דהו אפילו שלא יזכיר שם החכם אבל היכא דלא איתברר דהוי מום מובהק דהוי ספק שוחט קדשים בחוץ בעינן שיזכיר שם החכם. ולפ"ז אין דעת ה"ר יונה כרבינו ז"ל דלרבינו ז"ל בכל גוונא אפילו שלא ידענו אם הוא מובהק אע"פ שלא הזכיר שם החכם סגי ודלא כהרב"י ז"ל שכתב בסי' שי"ד שדעת רבינו ז"ל כדעת ר' יונה ז"ל ומה שהזכיר רבינו יונה ז"ל מום מובהק משום דאיירי בזמן הזה דלע"ד לא איירי רבינו יונה אלא לפי דין הגמרא וכמ"ש. ולתת טעם לדברי המפרשים שצריך שיזכיר שם הישראל פלוני כתב הרב"י שם טעמו של הרא"ש ז"ל שסובר כן הוא משום דאמרו סיפא ודאי מסייע ליה מאיש פלוני הרי זה נאמן ודחו הסייעתא ואמרו כיון דאית ליה תובע מירתת ואע"ג דאידחיא סייעתא דרב יהודה לא אידחייא מימריה ולא מהימנינן ליה אלא בגוונא דמתניתין. וקשה על דבריו כיון דקמה ליה מימרא דרב יהודה והילכתא כוותיה א"כ אפילו דליכא תובע נמי דלא אמרו כן אלא לדחות דלא ליהוי סייעתא לרב יהודה וכבר פסקו בגמרא והלכתא כלישנא קמא דאפילו הכהן נאמן ובמאי הוצרכו לפסוק כלישנא קמא אי כשאמר בהדיא ישראל פלוני אפי' לישנא בתרא מודה בהכי דהיכי מצי לישנא בתרא לחלוק על מתניתין דאמרה הכי בהדיא אלא ודאי לא פסקה בגמרא כן אלא בשלא הזכיר פלוני. לכך נ"ל לומר דהרא"ש ז"ל ס"ל דמ"ש בגמ' כיון דאית ליה תובע מירתת ר"ל כיון דחזי השליח דמקפיד המשלח לומר קח מפלניא אומר כיון שהוא הזכיר מפלוני ילך וישאל לו אם עשה שליחותו כהוגן או לא אבל כשאומר בכור זה נתן לי ישראל פלוני אע"פ שיזכיר פלוני בהדיא מ"מ אומר מי ילך לחפש אחר הישראל דמאי איכפת ליה לשום אדם לחפש אחר הישראל בדבר שאינו בא לו תועלת בכך ולא דמי למשלח דבעי למידע אי עבד שליחותו כהוגן כדכתיבנא וכיוצא בזה פירש"י ז"ל ולפי האמת בעי רב יהודה שיזכיר פלוני ומעולם לא אמרה רב יהודה שיזכיר פלוני בדוקא ומ"מ לא דמי למתניתין כדכתיבנא ומאי דמשמע ליה להרא"ש ז"ל במימריה דרב יהודה שצריך שיזכיר פלוני מסברא קאמר ליה דאל"כ מצי לאישתמוטי ולפ"ז אין דחיית הגמרא כמו שדחו התם כיון דאית ליה תובע מירתת משום דהתם הזכיר פלוני והכא לא הזכיר דא"כ לפי האמת דהלכתא כלישנא קמא לא היה לו להצריך להרא"ש ז"ל שיאמר פלוני וכדכתיבנא והוא ברור בעיני. עוד הזכיר הטור ז"ל שם כהן שיש לו בכור וראינו שעומד הוא וכל אנשי ביתו אצלו בחוץ ונכנס הבכור לבדו שלם לבית ויצא בעל מום מותר לשוחטו ולא חיישינן שמא אחד מבני הבית נטמן שם והטיל בו מום או שמא חפר גומא להכשילו שיפול בו ע"כ. ותמה שם הרב"י ז"ל על הטור והרא"ש ז"ל למה כתבו מימרא זו דהא לא אמר רבא הכי אלא משום דס"ל דהלכה כרבי יוסי דאמר דבני ביתו של כהן אינם נאמנים על הבכור ומשום הכי מצריך שיהיו כל אנשי ביתו בחוץ ואמרו התם בגמרא אבל לדידן דקי"ל כרשב"ג תו לא צריכינן להאי מימרא דמאי איריא בני ביתו בחוץ אפי' הם בפנים ואין שם עדים הם נאמנים וזהו טעמו של הרמב"ם ז"ל שהשמיט מימרא זו ע"כ. ונ"ל טעמו של הרא"ש והטור ז"ל דהם מפרש' כפירוש בתרא דרש"י דה"ק אי אמרי סהדי כל בעליו של בכור דהיינו בעל הבית וכל אנשי ביתו הם בחוץ ויצא בעל מום מהני האי עדות ואף ע"ג דלפי קושטא דמילתא לא בעינן שיעידו העדים שהיו בני ביתו בחוץ אלא כשיאמרו העדים בעל הבית היה בחוץ אע"פ שבני ביתו היו בפנים כיון שבני ביתו יאמרו אנו לא חבלנוהו ולא הכינו אותו נאמנים ומהני עדות העדים לומר דמעצמו נפל אבל מ"מ צריך לשאול לבני הבית שהיו בפנים אם הם הטילו אותו המום לכך אמרו הרא"ש והטור ז"ל שכשהעדים מעידים שכולם היו בחוץ סגי בהאי עדות ואין חוששין שמא חפר גומא כו' אבל אם היו בני ביתו בפנים היה צריך לשאול להם כדכתיבנא ואי ליתנהו קמן דנשיילינהו ודאי דלא שרי הבכור ולכך כתבו שכולם היו בחוץ אבל רבינו ז"ל מפרש כפירוש קמא של רש"י ז"ל שאם היו כולם עומדים בחוץ יעיד עליו רועה בבית והקשו שם פשיטא ותירצו שם מהו דתימא ניחוש לחשדא דרועה ורבינו ז"ל כבר כתב דלא חיישינן לחשדא דרועה והוא נאמן ולכך לא הוצרך להזכיר: