לחם משנה על משנה תורה, הלכות בכורות· רבי אברהם די בוטון
פרק ב · הלכה טז
בד"א כשהיה הרועה ישראל וכו'. נ"ל לתת טעם לרבינו ז"ל שפסק כלישנא קמא משום דלישנא בתרא דקאמר רועי ישראל והם כהנים נאמנים מימר אמר לא שביק צורבא מרבנן ויהיב לדידי. הקשו שם בתוס' ז"ל ממאי דאמרינן בסוף פ' ב' בחצר בעל הבית ורועה כהן דלר"ט אקנויי מקני ליה מקום בחצרו ואפילו ר"ע לא פליג אלא משום דאית ליה פסידא לא מקני ליה מדינא ואמאי הא התם נמי נימא כיון דסתם רועה עם הארץ מסתמא לא מקני ליה מקום בחצרו והוצרכו לתרץ דאיירי במכירי כהונה או שאוהבו ורגיל ליתן לו. ותירוץ זה דחוק קצת ולכך מוכחא טפי סוגיא דפ"ב כלישנא קמא דלית ליה האי סברא ולכך רבינו ז"ל פסק כן: