לחם משנה על משנה תורה, הלכות בכורות· רבי אברהם די בוטון
פרק א · הלכה ה
שנאמר ואכלת לפני ה' אלהיך וכו'. בסוף פ"ג דתמורה תניא ר' יוסי אומר שלשה דברים משום שלשה זקנים כו' ר' ישמעאל אומר יכול יעלה אדם מעשר שני ויאכלנו וכו' ת"ל ואכלת לפני ה' וכו' מקיש מעשר לבכור מה בכור אינו נאכל אלא לפני הבית אף מעשר וכו' ור"ע דריש להאי קרא יכול יעלה אדם בכור מחוצה לארץ ויקריבנו ת"ל כו' ממקום שאתה מעלה מעשר דגן אתה מעלה בכור כו' וכן בן עזאי דריש לה יכול יעלה אדם מעשר שני ויאכלנו בכל הרואה וכו' מקיש מעשר לבכור מה בכור אינו נאכל אלא לפנים מן החומה וכו' אחרים אומרים יכול יהא בכור שעברה שנתו כפסולי המוקדשין ויפסל ת"ל מעשר דגנך וכו' מקיש בכור למעשר מה מעשר אינו נפסל וכו' והקשו שם ולרבנן דמפקינן להו לטעמא אחרינא משנה לחברתה מנא להו נפקא להו מלפני ה' אלהיך וכו' לימד על הבכור שאינו נפסל משנה לחברתה וכו' זו היא סוגית הגמרא ונתבאר שם דר' ישמעאל ור"ע פליגי דר' ישמעאל אית ליה דאם באו מחו"ל לארץ יקרבו וסתם מתני' כוותיה ור"ע אית ליה דלא יקרבו ופסק רבינו ז"ל כר"ע אע"ג דסתם מתני' כרבי ישמעאל משום דאמרו שם דחכמים חלקו על בן אנטיגנוס שהעלה בכורות פסק רבינו ז"ל כרבי אבל מ"מ קשה לי דגבי מעשר בהמה דריש ר"ע כי האי דרשא כדאיתא בבכורות ר"פ מעשר בהמה דלא יעלה אדם מעשר בהמה מחו"ל משום דהקישו הכתוב למעשר דגן וממקום שאתה מעלה מעשר דגן אתה מעלה מעשר בהמה ולא פסק רבינו ז"ל כוותיה מדלא הזכירו לקמן בהלכות אלו גבי מעשר בהמה וכיון דחד גוונא דדרשה הוי למה כאן פסק כן ושם לא פסק כוותיה והסמ"ג כתבו בהל' מעשר בהמה ופסק כוותיה בבכור ובמעשר. ותו קשיא לי על רבינו ז"ל כיון דנתבאר בגמרא דרבי ישמעאל ור"ע פליגי איך בריש פ"ב מהלכות מעשר שני כתב לדרשא דרבי ישמעאל שם מעשר שני נאכל לבעלים לפנים מן החומה שנאמר ואכלת לפני ה' אלהיך וכו' ונוהג בפני הבית וכו' אבל אינו נאכל בירושלים וכו' הרי פסק שם דלא כבן עזאי דמפיק למעשר שני שאינו נאכל בכל הרואה מהיקשא דבכור ומפיק ליה מקרא דלפני ה' אלהיך וכמו שהקשו שם התוס' לבן עזאי ואיתא בקצת גירסאות בגמרא ופסק כר' ישמעאל דמפיק להיקשא דבכור לומר שאינו נאכל אלא לפני הבית וכאן כתב סברת ר"ע והם סותרים לפי הנראה בגמרא. ועוד איך כתב שם סברת ר' ישמעאל דבגמרא אוקמוה דסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולעתיד לבא לפי גירסת התוס' ז"ל ורבינו פסק בפ"א מהל' תרומות קדושה ראשונה אינה קדושה אלא לשעתה אבל לא לעתיד לבא ואפילו לפי גירסת רש"י ז"ל דגריס בתמורה ובפ' אלו הן הלוקין ובפ' קדשי קדשים אשר נזכרו דברי ר' ישמעאל והאי שקלא וטריא דאית ליה לר' ישמעאל במסקנא קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא לעתיד לבא היינו משום דאית ליה דדוקא קדושת בית לא קדשה לעתיד לבא אבל קדושת הארץ קדשה דאל"כ לא משכחת לה מעשר כדכתבו שם התוס' ז"ל אבל לרבינו ז"ל אית ליה בריש הל' תרומות דאפילו קדושת הארץ לא קדשה לעתיד לבא. מיהו לזה י"ל דלעולם דסבר דלא קדשה ומוקמינן ליה שגדל לפני הבית וכמ"ש התוס' ז"ל בזבחים פ' קדשי קדשים. ותו קשיא על דברי רבינו ז"ל דבתמורה משמע דכל הני רבנן דדרשי להיקשא דבכור למילתא אחריתי לא מפיק להו שאינו נפסל משנה לחבירתה הבכור מהיקשא דבכור למעשר אלא מקרא דלפני ה' אלהיך תאכלנו וכו' וכיון שכן ר' עקיבא דדריש להיקשא לומר דאין מביא בכור מח"ל לארץ מפיק ליה מקרא דלפני ה' אלהיך ורבינו ז"ל דפסק כאן כר"ע איך פסק בפרק זה היקשא דאחרים שכתב לקמן עבר ואיחר כו' שנאמר מעשר דגנך תירושך ויצהרך וכו' מקיש בכור למעשר וכו' היה לו להביא מקרא דלפני ה' אלהיך. מיהו לזה ג"כ י"ל דבפ"ק דזבחים (דף פ"ט) אמרו דבן עזאי אית ליה כאחרים והוא הפך הנאמר בסוגיא דתמורה דאית ליה דפליג בן עזאי אאחרים וכבר הקשו התוספות ז"ל קושיא זו בפ"ק דראש השנה (דף ו') ומכח קושיא זו אית ליה לרבינו ז"ל דסוגיי פליגי אהדדי ואית ליה לסוגיא דפ"ב דזבחים דמהיקשא כולהו שמעת מינה דאין היקש למחצה והשתא אתי שפיר קושיא קמייתא ג"כ שהקשינו על רבינו ז"ל שכתב בפ"ב מהלכות מעשר שני דרשא דר' ישמעאל דאית ליה דכולהו שמעינן מהיקשא כסוגיא דזבחים ורבי ישמעאל ור"ע ואחרים כולהו מצי סבר חד כחבריה ולכך כתב רבינו ז"ל לדברי כלם אלא שקשה לזה א"כ סוגיא דזבחים איך יתרץ מה שהקשו מפ"ג דתמורה על מתני' דאם באו תמימים יקרבו מברייתא דבן אנטיגנוס דלא קבלו ממנו דלא מצית תרוצי הא רבי ישמעאל והא ר"ע כיון דאמרת דלא פליגי וי"ל דסבר ליה לסוגיא דפ"ב דזבחים דפליגי ברייתא ומתני' ואע"ג דלא אשכחנא תנאי דפליגי בפירוש בכך אין חשש בזה ועוד דמשמע דהדבר מחלוקת כיון שבן אנטיגנוס הביא ולא קבלו ממנו. זה נראה לתרץ בדעת רבינו ז"ל ומ"מ כפי הנראה מסוגיא דפ"ב דתמורה לדידן דקי"ל כר"ע מפקינן הא דאינו נפסל משנה לחברתה מקרא דלפני ה' אלהיך תאכלנו שנה שנה ואחרים מפיק ליה להאי קרא לומר דנאכל לשני ימים ולילה אחד ור"ע מפיק ליה האי דנאכל לשני ימים ולילה אחד מקרא דיהיה לך. על כן יש לתמוה על רש"י ז"ל בפירוש החומש דבפ' קרח על פסוק לך יהיה כתב דמשם נלמד דנאכל לשני ימים ולילה אחד ובפרשת ראה כתב על שנה בשנה שלמד שנאכל לשני ימים ולילה אחד והם סברות חלוקות כפי הנראה בגמרא מסוגיא דפרק שלישי דתמורה ומבכורות פרק עד כמה: