אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות אישות· רבי אברהם די בוטון

פרק ד · הלכה יט

הלכה טז

הא למדת שכל המקדש בשוה כסף אם היה באותה מדינה. דקדק מכאן הרב המגיד ז"ל שאפילו ידוע ששוה פרוטה במקום אחר אין לך אלא מקומו ושעתו מדכתב רבינו באותה מדינה וזהו שכתב וכן מורה לשון רבינו אבל הטור בסימן ל"א דקדק בהפך ממאי דכתב רבינו דבתבשיל וירק כיון דאינו יכול להגיעו לאותו מקום אינה מקודשת משמע דאם יכול להגיעו לאותו מקום הוי מקודשת ודאי כיון דטעמא הוא משום דבעי לאמטויי למקום אחר. אבל לפירוש ר"י דטעמא לא הוי אלא משום גזירה דדילמא איכא כאן א' ממדי ויטעה ויאמר כיון דבמקומו שוה פרוטה ואינה מקודשת אתי למימר דמאן דמקדש בפרוטה אינה מקודשת ודאי דלא הוי מקודשת מן התורה. ולי נראה דאין זו קושיא על הרב המגיד ז"ל דאע"ג דאית ליה לרבינו דטעמא הוי משום דבעי לאמטויי להתם מ"מ כיון דבכאן אינו שוה אין לך אלא מקומו ושעתו ולעולם הוי ספק מקודשת ולא נאמר דהוי מקודשת ודאית אלא כשהוא שוה באותה מדינה וכמו שדקדק הרב המגיד ז"ל. וא"ת לדעת רבינו דמחלק בין תבשיל וירק לשאר מילי כשהקשו בגמרא (דף י"ב) לשמואל ממתני' דב"ה דבפרוטה ובשוה פרוטה דמשמע דבעינן שוה פרוטה אמאי לא תירצו דהתם איירי בדבר שאינו יכול להתקיים. וי"ל דניחא ליה לאוקמי מתניתין בכל מילי. ותו איכא עובדא בגמרא בפירקא קמא דקידושין (דף י"ג) ההוא גברא דקדיש באבנא דכוחלא ולא הזכירו רבינו אע"ג דהלכה כאביי ורבא וכדפרשו רבנן מההיא משפחה דסורא כדאמר התם ומכל מקום לא הזכירו רבינו משום דההוא דינא לא בעינא לה אלא כדלית לן מילתא דשמואל אבל אנן דאית לן מילתא דשמואל דמקודשת בפחות משוה פרוטה בין יצא הקול דיש עדים דשוה פרוטה בין דלא יצא הקול חיישינן דלפחות משוה פרוטה נמי חיישינן. ועל כן יש לתמוה על הרמ"ה שכתב דין זה הטור בשמו בסימן ל"א ומשמע שם דפסק כאביי ורבא דהיכא דיצא הקול חיישינן כדאמרו שם והא איכא סהדי באידית והוא מפרש כפירוש התוספות דר"ל דיצא הקול דאיכא עדים ולכך כתב אלא אפילו יצא הקול וכו' חיישינן להו אבל לא אסרינן לה וכו' זה נראה דעתו שם. וקשה עליו טובא דכיון דהוא פסק כשמואל כדכתב הטור ז"ל לעיל מיניה וכתב הרמ"ה אם ילדה משני ולא גירש ראשון הולד כשר דנהי דחיישינן לקידושי ראשון להצריכה גט להוציאה משני אבל לא לפסול הולד ממנו. וא"כ כיון דפסק כשמואל וכו' בכל גווני חיישינן לה אפילו דליכא ש"פ ומאי האי דכתב ולא שרינן לה אפילו העדים רחוקים וכו' בלאו הכי לא שרינן לה. וכן מ"ש אבל לא אסרינן לה ע"פ אשה או קרוב וכו' דלעולם אסרינן לה משום דחיישינן שמא ש"פ במדי כדכתיבנא. ויש לתרץ לזה עם קושיא אחרת דאיכא בהא דשמואל דאמר חיישינן שמא ש"פ וכו' דקשה ליה ממתניתין דהאיש מקדש דאמרה המקדש שתי נשים בש"פ או אשה בפחות מש"פ דאף ע"פ ששלח סבלונות לאחר מכאן אינה מקודשת ואמאי ניחוש שמא ש"פ במדי וליכא למימר דהא מתני' אינה מקודשת קידושי ודאי אבל מ"מ קידושי ספק הוו כי היכי דתירצו בהא מתני' דפרוטה ובש"פ דהקשו מינה לשמואל ואמרו הא בקידושי ודאי הא בקידושי ספק וכה"ג ודאי מיתרצא ההיא מתניתין דאמרה האומר לאשה התקדשי לי בתמרה זו דקאמרה מתני' אם יש באחת מהן שוה פרוטה מקודשת ואי לאו אינה מקודשת דע"כ צ"ל לשמואל דהיינו אינה מקודשת ודאי אלא ספק וכ"כ רבינו לקמן בפ"ה. דבשלמא בהני מתניתין איכא לתרוצי הכי אבל בהא משום דשלח סבלונות לא מצי למימר הכי דאם כן משמע דאם היה שולח סבלונות שלא מחמת קידושין הראשונים הוה מקודשת ודאית ואינו דסבלונות לא הוי אלא מדרבנן דחוששין לסבלונות מהא גמר וא"כ ע"כ מתניתין אינה מקודשת כלל קאמר ואי הוה שולח לה סבלונות שלא מחמת קידושין הראשונים מקודשת מדרבנן אבל השתא אינה מקודשת כלל וא"כ תיקשי לשמואל דאמר דאפילו דליכא ש"פ הוי ספק מקודשת. והרמ"ה עצמו נראה דכיון לתרץ קושיא זו שכתב הטור בשמו בפירוש ה"ה אחר שכתב דין זה דשלח סבלונות וז"ל וכתב הרמ"ה ודוקא דקדיש בכספא אבל קדיש במידי אחרינא דיקיר וזילא אפילו אין בו ש"פ חיישינן משמע דאית ליה לתרוצי הך קושיא דהך מתני' דקאמרה בפחות מש"פ היינו שקידשה במטבע והוא פחות מש"פ ובדידיה לא שייך לומר חיישינן שמא ש"פ וכו' ואע"ג דכשהקשו בגמרא ממתניתין דפ"ק דאמר בש"פ לא תירצו כן י"ל דשאני מתני' דפ"ק דקאמרה בפרוטה ובש"פ דמשמע דמאי דקאמר בש"פ לא הוי מטבע אלא מידי אחרינא דיקיר וזיל ולכך הוצרכו לתרץ שם דקידושי ספק אבל בהא מתני' דלא הזכיר פרוטה מתרץ לה הרמ"ה בכה"ג. ונראה דלזה כיון רבינו לקמן שכתב דין זה המקדש בפחות מפרוטה ולא כתב בפחות מש"פ כמתני' משום דאית ליה דקדשה במטבע כדכתיבנא וא"כ עם זה נוכל לתרץ קושיתינו שהקשינו על הרמ"ה דאע"ג דלא קי"ל כשמואל פסק הוא כאביי ורבא דאהני לן דינייהו היכא דקדש בכספא ובהא איירי הרמ"ה במה דכתב אי קדיש במידי דלא ידעינן השתא וכו' דבה לא שייך הא דשמואל ולכך הוצרך לומר דכיון דקי"ל כאביי ורבא היכא דיצא הקול דקדשה במטבע פחות מפרוטה ויצא קול דיש עדים דהוה ש"פ חיישינן ואם אין כוונתו של הרמ"ה זאת לא מצאתי מקום ליישב דבריו דאם נאמר דס"ל כרבינו ואיירי בתבשיל וירק דלא חיישינן להו אם ש"פ במקום אחר זה א"א להרמ"ה מדכתב הולד כשר ע"כ סבר כדברי הר"י דטעמא לא הוי אלא משום גזירה כדכתיבנא והפסול לא הוי אלא מדרבנן דלרבינו הוי ספק ממזר כיון דהפסול מד"ת וכ"כ שם הרב ב"י ז"ל דהרמ"ה סבר כדברי ר"י ולר"י כתבו הפוסקים ז"ל דלא שאני ליה בין דבר המתקיים לאינו מתקיים דלפי טעמו אין לחלק א"כ ע"כ צריכים אנו לפרש דבריו כדכתיבנא. ורבינו אע"פ דשני ליה האי דאביי ורבא להיכא דקדיש בכספא כדכתיבנא לא חשש לכותבו כיון דבגוונא דמייתי ליה בגמרא לא אהני לן דפסקינן כשמואל ואין דרכו להביא מה שלא נזכר בדברי הגמ'. עוד ראיתי מי שהקשה על הרמ"ה ז"ל דכתב דהולד כשר בהא דשמואל כדאמרי' בגמרא דהוו פרשי רבנן מההיא משפחה ולא משום דס"ל כשמואל הא אפילו אית להו כשמואל הולד כשר. וי"ל דמ"מ פגום מיהא הוי ולכך היה ראוי שיפרשו מינה א"נ היא גופא קאמר לא משום דאית להו כשמואל דהא דשמואל לא תליא בהא דאפילו לשמואל הולד כשר אלא משום אביי ורבא ועל דברי הרב ב"י ז"ל שכתב דהרמ"ה פסק כר"ח ובקש למצוא לו טעם יש לתמוה טובא דאיך אפשר לומר כן והלא בהדיא כתב הוא דחיישינן לקול עדים והיינו דאביי ורבא דר"ח עדי בצד אסתן ותיאסר ודימה להאי דר' חנינא וקשה הוא בעיני:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות אישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה