לחם משנה על משנה תורה, הלכות אישות· רבי אברהם די בוטון
פרק ד · הלכה ט
חרש שנשא פקחת וכו' אין קידושיו קידושין גמורין מן התורה אלא מדברי סופרים. כתב ה"ה כשהראשון יש לו קידושין מן התורה אע"ג דקטנה שלא מיאנה שקבלה קידושין אחר שגדלה כתב רבינו פרק י"א מהלכות גירושין לא יגרש שני ונושא ראשון משום שמא יאמרו וכו' אע"ג דקידושין ראשונים מדרבנן שאני התם שעיקרן הם קדושי דאורייתא וכשגדלה יהיו קידושי תורה אבל הכא בחרש אין לו עיקר קידושי תורה. מיהו לא יתכן תירוץ זה אלא לפי הרב מוהר"ר דוד כהן ז"ל שסובר שקידושי קטנה נגמרים בגדלות מן התורה ומפני כן יש להם עיקר מן התורה שהרי נגמרים בגדלות אבל לפי דברי ה"ה ז"ל דסובר דכשגדלה אמרינן לשם קידושין בעל והם קידושין מחדש לא שייך למימר הכי. ונראה לתרץ דבחרש כולי עלמא ידעי דלית ליה קידושין מן התורה ולכך ודאי אמרינן שאין זה אלא קידושי דרבנן אבל בקטנה שגדלה הרי בגדלות יש לה קידושין וטעו אינשי ואמרי דהני קידושי בגדלות נעשו ולא ידעי דבקטנות נעשו וטעו אינשי בכך והוא מבואר בדברי ה"ה ז"ל כשהראשון יש לו קידושין מן התורה וכו' כלומר דשייך פה קידושין מן התורה טעו אבל חרש דלא שייך ביה קידושין לא:
חרש שנשא פקחת וכו'. כתב ה"ה ז"ל ואני אומר לא טעה רבינו וכו' לא דמי לקטנה שלא מיאנה והגדילה שכתב רבינו בפ' י"א דמגרש ראשון ונושא שני אבל כו' משום גזירה דשמא יאמרו אע"ג דלא הוי אלא קידושי דרבנן דהתם כיון דאית ליה קידושין מן התורה סבורים העולם שהם קידושי תורה אבל חרש דכ"ע ידעי דאין לו קידושין מן התורה לא אתו למטעי בדבר וזהו מ"ש ה"ה ז"ל אבל חרש אין לו קידושין וגירושין מן התורה. ומה שיש עוד לדקדק בזה כתבתי שם בהלכות גירושין: