אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות אישות· רבי אברהם די בוטון

פרק ג · הלכה ה

הלכה ד

ואם קדש בביאה אומר לה הרי את מקודשת וכו'. והמקדש בביאה מסתמא דעתו על גמר ביאה. כתב ה״ה ז״ל שדעת רבינו ז״ל כדעת בעל ההלכות שכתב דעתו על גמר ביאה וכו' היכא דא״ל אקדיש לי בביאה סתם וכו'. קשה דלא הוצרך בעל ההלכות לומר כן אלא לתרץ קושיית התוספות ז״ל דבפרק הבא על יבמתו (יבמות דף נ"ה:) אמרינן דנקנית בהעראה וכאן אמר דכל הבועל דעתו על גמר ביאה ולא קני בהעראה לכך תירץ בעל ההלכות דשאני התם דפירש ואמר בתחילת ביאה ליקני אבל הרי״ף ז״ל תירץ בפרק הבא על יבמתו דהתם הוי העראה במקום חופה דהיינו אחר קידושין ורבינו ז״ל אית ליה כדברי הרי״ף ז״ל בפרק עשירי שכתב שם והבא על ארוסתו אחר שקידשה משיערה בה קנאה ושם כתב ה״ה ז״ל שהוא כדעת ההלכות ז״ל וא״כ למה הוצרך רבינו ז״ל לשני התירוצים. וי״ל דודאי כדברי בעל ההלכות הוי פשטי הדברים מדקאמר דעתו וכו' משמע דהיכא דפירש לה וכדברי ההלכות ג״כ ס״ל משום דקשיא ליה קושיית התוס' שהקשו בפ״ק בד״ה ובעלה וא״ת ונילף מג״ש דקני בביאה כדאמרינן בריש הבא על יבמתו אשה לבעלה מנין שנקנה בהעראה אתיא קיחה קיחה. ולפי זה ניחא דהך ג״ש לא הוי אלא לענין חופה בלבד:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות אישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה