לחם משנה על משנה תורה, הלכות אישות· רבי אברהם די בוטון
פרק ב · הלכה כ
כשבודקין את הבת בין בתוך הזמן וכו' בין קודם זמן וכו' בודקין ע"פ נשים כשרות וכו'. ה"ה ז"ל הבין בדברי רבינו ז"ל דבברייתא (נדה דף מ"ח:) שלש מחלוקות ורבנן ס"ל בין לפני הפרק בין תוך הפרק בין אחר הפרק נשים בודקות אותן ורבי יהודה ס"ל דתוך הפרק אין בודקין ור"ש סבר אף תוך הפרק נשים בודקות ולאחר הפרק להחמיר ולא להקל והיינו דפליגי אדרבנן דלרבנן בין להחמיר בין להקל ולר"ש להחמיר דוקא והיינו להאיבעית אימא דאמר בגמרא דר"ש ולאחר הפרק ולית ליה כו' אבל ללישנא קמא דנאמנות וכו' לכאורה נראה דהם דברי ר' יהודה ולא הוו אבל ב' מחלוקות דר"ש ות"ק הוו דבר אחד ופסק רבינו ז"ל כלישנא בתרא וכרבנן. אבל הרמ"ך ז"ל סובר דליכא בברייתא אלא ב' חלוקות דר' יהודה ור"ש ולכך השיג על רבינו ז"ל דהלכה כר' יהודה לגבי ר"ש וא"כ הו"ל למפסק כר"י. ודבר תימא הוא זה דהא אמרו דרבי יהודה סבר תוך הפרק כלאחר הפרק וכבר אפסיקא הלכתא בפרק יוצא דופן דתוך הפרק כלפני הפרק וכ"פ רבינו ז"ל לעיל אלא שקשה טובא לזה מ"ש ה"ה ז"ל דכפסק הזה נראה מן ההלכות דבהלכות אמרו דבחליצה ומיאון נאמנות משום חזקה דרבא משמע דהיכא דליכא חזקה דרבא נאמנות להחמיר ולא להקל וא"כ איך כתב ה"ה ז"ל דכ"נ מן ההלכות. לכך נ"ל לומר בדוחק דרבינו ז"ל פוסק כי הא דנאמנות להחמיר ולא להקל אלא דתוך זמן כיון דהשתא לא מהני נאמנותם לא להחמיר ולא להקל אע"פ דלבסוף מהני נאמנותם להחמיר ולהקל דהיינו בתר י"ב לא איכפת לן וכ"נ שהבין הרב ב"י בטאה"ע יעויין שם. ועל מה שהשיג הרמ"ך אם נאמר דכוונתו להשיג על רבינו ז"ל מה שכתבתי דלא היל"ל דנאמנת האשה להחמיר ולהקל כשהוא תוך זמן דליכא חזקה דרבא אם כוונתו כך קשה דלא היה לו להקשות משום דהלכה כר"י דבין לר"ש בין לר"י הוי הכי דע"כ לא פליג ר"ש אלא משום דאית ליה דתוך הפרק כלפני הפרק ומהני נאמנות להחמיר אבל להקל ודאי דמודה דלא מהני ע"כ אמרתי שלא נתבררו לי דבריו (ע"כ) מקונטרס אחר: