לחם משנה על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· רבי אברהם די בוטון
פרק ז · הלכה ג
ולא היו מביאין משל זית כו'. בפ"ג דתמיד פירש המפרש דמ"ד משום ישוב ארץ ישראל אית ליה טעמא משום דקטירי כרב פפא אלא שהוא אומר דהיכא דאיכא חד טעמא סגי או קשרים או ישוב ארץ ישראל ותאנה אע"ג דליכא בה קשרים אסור משום ישוב ארץ ישראל ותאנה דמתני' איירי דלא עבדא פירי ולמ"ד משום קשרים לחוד תאנה בכל גוונא מותר דליכא בה קשרים ולא גזרינן משום ישוב ארץ ישראל כן פירש המפרש שם ולפ"ז למ"ד משום ישוב ארץ ישראל של זית ושל גפן בכל גוונא מתסר אע"ג דלא עבדא פירי משום דאיכא ביה קשרים ומודה הוא דבקשרים לחוד סגי ולפי זה לא קשה אמאי תני מתני' חוץ משל גפן ושל זית ולא תני דקל ותאנה דאיכא בהו גם כן משום ישוב א"י דמתני' מילתא פסיקתא קתני ותאנה ודקל דוקא אי עבדי פירי אסור אבל אי לא עבדי פירי מותר דלית בהו קשרים אבל גפן וזית אפילו לא עבדי פירי אסור אבל רבינו ז"ל לא הזכיר אלא טעמא דישוב ארץ ישראל לחוד ולא הזכיר כלל טעם קשרים משמע דלדידיה הכל תלוי בישוב א"י וא"כ גפן וזית ותאנה ודקל שוים דאי עבדי פירי אסור משום ישוב א"י ואי לא עבדי פירי מותר וא"כ יש לתמוה למה במתני' הזכירו חוץ מגפן וזית ולא הזכירו דקל ותאנה דאי עבדי פירי כולהו אסירי ואי לא עבדי פירי כולם מותרים. וי"ל דהזכיר המינים החשובים שבשבעה מינים וה"ה לאינך ורבינו ז"ל לא חשש לפרט אלא כתב לשון המשנה כמנהגו וכבר העירותי על זה בפ"ב מהלכות תמידין ומוספין. עוד יש להקשות לדברי רבינו ז"ל מה שהקשה המפרש לסתור פירוש זה דאדפריך בגמרא למ"ד משום ישוב א"י מדקל דהיכי קאמר ת"ק דמותר ליפרוך ליה מר' אליעזר דמוסיף לאיסור של אלון כו' דמאי טעמיה הא בהנהו ליכא ישוב ארץ ישראל ואולי יש לומר לדעת רבינו ז"ל דבהנהו נמי כיון דצריכים לארץ ישראל איכא בהו קצת ישוב ארץ ישראל ובפירוש המשנה ראיתי לרבינו ז"ל שכתב השני טעמים וגורס בגמרא דקטימי והכי איתא בספרים ומפרש דקטימי דנעשים אפר: