לחם משנה על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· רבי אברהם די בוטון
פרק ה · הלכה יא
דבר זה קבלה וכו'. הרב בעל כ"מ ז"ל כתב דרבינו ז"ל פסק כרבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה. וקשה לי על זה א"כ אמאי לא מנה רבינו ז"ל קטורת דלדידיה קרב בלא מלח. לכך נראה לי דפסק כרבנן דאמר שם בברייתא דשומע אני עצים ודם דאפיק עצים ואעיל נסכים וצ"ל נסכים ודם ואלו מיעט אבל לא קטורת ועצים דלא צריך מיעוטא דלא מיקרו קרבן והני רבנן לית להו קטורת וכדאמר שם אי רבנן קשיא קטורת ופסק רבינו ז"ל כוותייהו שהם רבים ועוד דברייתא סתמית מסייע להו דאמרה בשלשה מקומות וכו' בראשו של מזבח ששם מולחים הקומץ והלבונה והקטורת וכו' משמע דקטורת צריך מליחה ואע"ג דרבינו ז"ל לא כתב בסוף הפרק אלא הקומץ והלבונה והמנחות הנשרפות ולא הזכיר קטורת משום דמכללא דהכא שמעינן ליה דכיון דנתן כלל דלכל צריכים מלח זולת היין והדם א"כ שמעינן מהך כללא דקטורת צריך מלח. ומ"ש רבינו ז"ל שהוא קבלה ושאין מקרא לסמוך עליו נראה לי דאעצים לחוד קאי. וכן נראה מדבריו בפירוש המשנה שכתב וכן כל שנקרב על גבי המזבח לשריפה אי אפשר בלא מלח אלא העצים בלבד וזה קבלה ע"כ משמע דהיה ראוי להצריך העצים מלח מפני שהם ראויים לשרפה והיה ראוי לנו לעשות מה הפרט עולה לאישים אף כל עולה לאישים והוה עייל עצים דדמי לפרט בחד צד דבהא סגי לרבנן וכדאמרו שם בפרק הקומץ דמדאיצטריך מעל מנחתך ולא מעל דמיך משמע דכיון דדמי לפרט בחד צד סגי וכיון שכן עצים דמו לפרט מחד צד והיה לנו לומר דצריך מלח וכ"ת לא איקרו קרבן מ"מ אע"ג דלא איקרו קרבן גמור קרבן מיהא איקרו אפילו לרבנן דאמר קרא על קרבן העצים וכדכתבו שם התוספות ז"ל בדיבור מאן שמעת ליה דאמר עצים מיקרו קרבן רבי וכו' דלרבנן נמי איקרו קרבן אלא מאי דדייק הוא משום דכייל לעצים בהדי דם משמע דלא הוו קרבן גמור כמו דם אבל מ"מ קרבן איקרו וא"כ כיון דדמו לפרט בחד צד דהוי עולה לאישים דהיינו חד צד מהצדדים שעשה רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה היו לנו לומר דצריכים מלח לכן אמר דאין לו מקרא לסמוך עליו וכו':