לחם משנה על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· רבי אברהם די בוטון
פרק ב · הלכה יד
וכמה תאכל כו'. במשנה (דף ל"ח:) אמר שם דדוקא לח ויבש של גשמים ולא לח ויבש של שלחין כלומר שדה שצריך להשקותה דאין זה רפואה ולא ידעתי למה לא הזכירו רבינו. עוד אמר שם תחילה הלח ואח"כ היבש אבל איפכא לא וזה לא הוצרך רבינו לבאר דמכלל סדרו שסדר הוא נשמע דבר זה:
קודם סעודה ראשונה כו'. בגמרא אמר בעי במערבא כגרוגרת דסעודה ראשונה או דילמא בכל סעודה וסעודה את"ל בסעודה ראשונה כו'. ולפי הנראה מלשון הגמרא משמע דהבעיא היא אם די שיהיה בכל יום בסעודה אחת דוקא שיאכל או צריך שיאכל כן בכל יום בכל סעודה שיסעוד ואמר באת"ל דאינו צריך אלא בסעודה ראשונה דוקא ועם זה אתי שפיר דרבינו לא כתב אלא סעודה ראשונה מפני דכך אמר באת"ל וכל את"ל לדעתו פשיטותא היא. ומ"מ קשה מ"ש בפירוש המשנה שכתב בכל סעודה וסעודה שהוא היפך דרכו לפרש באת"ל. אבל אם נפרש הבעיא דה"ק בסעודה ראשונה צריך שיאכל אותו הגרוגרת אבל אם לא אכלו בסעודה ראשונה לא מהני או דילמא אפי' לא אכלו בסעודה ראשונה באיזו סעודה שיאכלנו ביום סגי א"כ נמצא לפי את"ל צריך שיאכלנו בסעודה ראשונה דוקא אבל אכלו בסעודה שניה לא מהני והיה לו לרבינו לפרש שאם אכלו בסעודה שניה דאינו מום ועם זה הפי' יפול הקושיא שהקשה הרב בעל כ"מ ז"ל על רבינו אך אם נפרש דברי הגמרא כפירוש הראשון והלשון שאמר בכל סעודה וסעודה מוכיח כן דאם לא כן היל"ל באי זו סעודה אין מקום לקושיית הבכ"מ ז"ל ונ"ל שהוא פירוש רבינו ז"ל בגמרא הגם כי מדברי רש"י ז"ל נראה קצת כפירוש הבכ"מ ז"ל ע"ש: