אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· רבי אברהם די בוטון

פרק ב · הלכה ב

פרק ב

ויש מומין אחרין מיוחדים וכו'. הקשה הבכ"מ ז"ל דחטיה החיצונות והפנימיות למה לא יפסלו באדם כו' ואני תמה על זה דבהדיא אמרו בגמרא בריש פרק מומין אלו קלוט וחטין דליתנהו באדם בבהמה נמי לפסלו ופירש"י ז"ל מומי חטין דאדם יש לו שינים ואין נראין החטין ובבהמה הוא דאית לה שיניים למעלה ונראין החטין ונפסלת בפגימתה ע"כ אבל הא דיבלת שיש בה שיער קשה קצת למה לא מנה במומי אדם דקתני לה במתניתין את שיבלת בעיניו והיינו יבלת שיש בה שער כדאוקמוה במתני' דבתר הכי קאמרה בריש מומין אלו (דף מ"ג) מומין אלו בין קבועים בין עוברים פוסלין באדם וכו' ואולי אין מום זה מצוי באדם:

אם היה גלגל עינה עגול כשל אדם וכו'. תמה עליו הבכ"מ ז"ל דבגמרא חילקו בין אוכמא לציריא ורבינו לא חילק ואני אומר דבנדה פרק המפלת (דף כ"ב) גבי המפלת כמין בהמה כו' דאיפליגו רבי מאיר ורבנן אמרו שם בגמרא מאי טעמא דר"מ ואמרו שם הואיל ונאמר בו יצירה כאדם ואמרו שם וכן אמר ר' אבא אמר רבי יוחנן היינו טעמא דר"מ הואיל ונאמרה בו יצירה כאדם פסק רבינו כן משום דשמואל ור' חייא בר אבא משמיה דר' יוחנן שונה בהאי טעמא ודלא כרבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן דאמר דטעמא דר' מאיר הואיל ועיניהן כשל אדם דיחידאה הוא לגבייהו ולרבה בר בר חנה הקשו שם והא גבי מומין קתני לה כו' והוצרכו לומר הא באוכמא הא בציריא ולדידיה הוצרכו בגמרא לחלק בכך ואליביה אתיא סוגיא זו דפרק על אלו מומין ורבינו ז"ל פסק דלא כוותיה אלא כקמאי דאמרי טעמי אחריני אליבא דשמואל כדכתיבנא ולכך רבינו ז"ל לא חילק בכך:

אבל אם היתה אוזן גדולה ואוזן קטנה וכו'. בפרק על אלו מומין (דף מ':) במשנה אמר עינו אחת גדולה ועינו אחת קטנה אזנו אחת גדולה ואזנו אחת קטנה במראה אבל לא במדה ר' יהודה אומר אחת [מביציו] גדולה כשתים בחבירתה ולא הודו לו חכמים ואמרו שם בגמרא ורבנן עד כמה תניא אחרים אומרים אפילו אינה לשניה אלא כפול כשרה ופירש"י ז"ל ורבנן דלא הודו לו בביצים עד כמה תהא חבירתה קטנה דמכשירי ע"כ ורבינו ז"ל מפרש דלא קאי אביצים אלא אאוזן וקשה לפירושו בשלמא לפרש"י ז"ל בעי שפיר עד כמה משום דחכמים פליגי בביצים כדאמר ע"ז ולא הודו לו חכמים ולהכי בעי עד כמה אבל לפירוש רבינו ז"ל קשה דהיכן ראה דפליגי רבנן אאוזן דבעי עד כמה אדרבה משמע דכי היכי דלא פליגי אעין לא פליגי אאזנו. ואולי יש לומר לפירושו דלא הוי שאלה אלא פירוש דמפרש משום דראה דבברייתא פליגי אחרים מפרש ואומר ורבנן פליגי ונותנין שיעור אחר ומפרש ואומר עד כמה והביא הברייתא דאחרים לפרש אבל פירוש רש"י ז"ל מתיישב יותר:

אם יש בלובן עינה יבלת שיש בה שער וכו'. בגמרא (שם) רמו מתניתין אהדדי ואסיקו במסקנא אלא אידי ואידי בעינו ולא קשיא הא בשחור הא בלבן והקשו והא אין מומין בלבן ואפילו במקדש כשר לשחוט והיכי קאמר מתניתין דאין שוחטין לא במקדש ולא במדינה ותירצו אלא אידי ואידי בלבן ול"ק הא דאית בה שער הא דלית בה שער ופירש"י אידי ואידי בלבן הא דקתני אין שוחטין במקדש ולא במדינה בלבן והא נמי דקתני אין מומין בלבן כו' ולפירושו נראה דל"ג אלא דלא הדר מאוקימתא דלעיל דשני אמתניתין דאת שיבלת בעיניו ומתניתין דאין שוחטין והך שינויא לא קאי אלא אמתני' דאין שוחטין ואההיא דאמרינן אין מומין בלבן ומ"מ אפילו לגירסתו ולפירושו קשה דלמה ליה למימר אידי ואידי דמשמע דעד השתא לא הוה מוקמינן בלבן והדרינן ממאי דאמרינן וגירסת התוס' נוחה יותר דגרסי אלא אידי ואידי בשחור והדרינן ממאי דמוקמינן בלבן וקאי ארומיא דרמינן מעיקרא מתניתין אהדדי אבל רבינו גורס כגירסת רש"י וגורס אלא וכדי ליישב לשון אלא ולשון אידי ואידי מפרש דקאי ארומיא דמתניתין דרמינן מעיקרא אבל קשה טובא לפירושו דמ"מ הדרא קושיא לדוכתה דהיכי קאמרה מתניתין דאין שוחטין עליהם לא במקדש ולא במדינה היכא דלית בה שער הא אין מומין בלבן והוי כשר אפילו לשחוט ואי אמרת דמאי דאמרינן אין מומין בלבן ר"ל כדי לפסול ולהיות מום קבוע א"כ אמאי הדר משינויא קמא ואמר אלא אידי ואידי בלבן לישני ליה דהא דאין מומין היינו להיות מום קבוע ומתניתין דאין שוחטין לא קאמרה אלא דהוי מום עובר גם מה שפירש בפירוש המשנה דמאי דאמר במשנה דאין שוחטין לא במקדש ולא במדינה בעל יבלת הוי יבלת שבגופו קשה דזהו היפך דברי הגמרא דיבלת שבגופו הוי מום קבוע ולא הוי אלא בעיניו ולית בה שער וצ"ע:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה