אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· רבי אברהם די בוטון

פרק א · הלכה ב

פרק א

ולוקה על הקדשו וכו'. אע"ג דאין לוקין על לאו שאין בו מעשה שאני הקדש דבדיבורא עביד מעשה דעושה מחולין קדשים והכי אמר רבי יוחנן בפ"ק דתמורה לא תיתני מימר דבדיבורא עביד מעשה ואע"ג דבפ"א מהלכות תמורה לא נתן רבינו טעם זה כבר הרגיש זה הרב המגיד ז"ל בפרק י"ג מהלכות שכירות ושם כתבתי הנראה לע"ד:

אפילו הקדישו לדמי לוקה וכו'. בתמורה (דף ז') אמר רבא השתא דאמר טעמא דבעל מום וכו' (עיין בכ"מ) ופירש"י ז"ל אפילו הקדישה וכו' דהשתא ליכא בזיון כל כך כו' ולפי פירוש זה הקשה הבכ"מ ז"ל על התוספות ז"ל למה כתבו והוא הדין לדמי עולה דכ"ש הוא. ואני אומר לתרץ זה דהתוספות ז"ל מפרשים דלאו טעמא מפני שאין במינו ראוי כו' אלא דאין זה בזיון מפני שלא הקדיש ליקרב בעל מום לומר דביזוי הוא שהקדיש להקריב בעל מום אלא דמיו הקדישו ליקח בדמיו קרבן תמים ויפה ואם בדמיו אמר שיקח עולה דהיינו עולה דליכא בזיון אבל אם אמר דמי נסכים הוה ס"ד דמ"מ הוי בזיון קצת דלא הקדיש תמים שהיה ראוי ליקרב הוא עצמו והקדיש בעל מום שאינו ראוי לקרבן אלא לנסכים אבל כשאמר יקרבו בדמיו עולה לא הוי בזיון ולא לקי קמ"ל התוספות ז"ל דה"ה כשאמר לדמי עולה ורבינו סתם וכתב לדמי כלומר בין שהקדישו לדמי עולה בין לדמי נסכים:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה