לחם משנה על משנה תורה, הלכות אבל· רבי אברהם די בוטון
פרק יד · הלכה יד
המוליך עצמות ממקום למקום וכו'. בהלכות ספר תורה בפרק הנזכר כתב רבינו ואם היה מתפחד מן הגנבים מותר ואם אין שם פחד מניחו בחיקו כנגד לבו והוא רוכב על הבהמה ע"כ. וכאן לא כתב שאם אין שם פחד שיעשה כן משמע דאית ליה לרבינו דכשאין שם פחד יכול להפשילו לאחוריו אלא שלא ירכב עליו אבל בס"ת החמירו יותר דכשאין שם סכנה לא סגי בהפשלה לאחוריו אלא צריך שיהא לפניו כנגד לבו והוא דעת הרי"ף ז"ל וכמ"ש הרא"ש ז"ל בפסקיו ודלא כסברתו שכתב דבהפשלה לאחוריו סגי אפילו בס"ת ורבינו יונה בפירוש ההלכות הבין כדברי הרי"ף דאפילו כשיש שם פחד אין לו לרכוב עליו שיותר טוב שיאבד אותם משינהג בזיון גדול ולפי מה שאמרו בגמרא (שם) כדרך שאמרו בעצמות לאו דוקא דין הס"ת כדין דעצמות דבעצמות מפני הפחד העומד ירכוב עליהם כדאמרו בברייתא ואם היה מתיירא וכו' מותר אבל בס"ת לא ירכוב עליהם אלא יניחם על גבי החמור שהוא רוכב עליו ומפני זה אמרו כדרך כלומר לאו ממש כמו עצמות אלא כדרך שאמרו שם אמרו כאן בדרך דמיון שמשימו על החמור שהוא רוכב עליו אע"פ שאינו מניחו בחיקו כנגד לבו דשלא במקום סכנה צריך לעשות כן נמצא לדבריו דרבינו חולק על הרי"ף בהא דלרבינו משמע דאית ליה דבס"ת בשעת הסכנה יכול לרכוב עליו אבל מ"מ רבינו והרי"ף שוים לכל הפירושים דשלא בשעת הסכנה אינו יכול להפשילו לאחוריו גבי ס"ת כמו שכתבתי אע"פ שבהגהות אלפסי לא כתב הכי אלא כתב דרבינו אית ליה כדברי התוס' דיכול להפשילו לאחוריו שלא במקום סכנה ולי נראה כמו שכתבתי: