אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות אבל· רבי אברהם די בוטון

פרק יב · הלכה א

פרק יב

שהקבורה מצוה שנאמר כי קבור תקברנו וכו'. קשה דכיון דטעם רבינו דפסק דאין שומעין לו הוי משום דהוי בעיא דלא איפשיטא וספק איסורא לחומרא כדכתב הרמב"ן אם כן לא היה לו לתלות הטעם משום דהקבורה מצוה אלא משום דהקבורה משום בזיונא דזהו הצד מהבעיא שעשה הבעיין לומר דאין שומעין לו וכן הטור סימן שמ"ח כתב טעם זה וז"ל אין שומעין לו דבזיונא דכולהו חיי הוא וכו' ותו קשיא לפשוט בעיין מהא דאמרינן בפרק נערה שנתפתתה (דף מ"ח.) אמר רב מתנא האומר אם מת הוא לא תקברוהו מנכסיו אין שומעין לו לא כל הימנו שיעשיר את בניו ויפיל עצמו על הצבור ע"כ משמע דאין שומעין לו. מיהו אין זו קושיא דהתם הוא משום דבעי קבורה אלא שלא יקברוהו מנכסיו ולכך אין שומעין לו אבל לעולם דאי אמר דלא בעי קבורה דילמא דשומעין לו דטעמא משום כפרה ולא משום בזיונא והא אמר דלא בעי כפרה אבל קושיא הראשונה קשיא. וי"ל דרבינו סובר דלא בעי הבעיין אלא משום דסובר דאין קבורה מן התורה וכאיכא דאמרי דאמר ר' יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי רמז לקבורה מן התורה כו' אבל ללישנא קמא דר' יוחנן דאית ליה דקרא דקבור תקברנו מריבוי דרשינן אפילו שאר מתים והמלין מתו עובר בלא תעשה ליכא בעיא דכיון דהיא מצוה מן התורה לקבור מתו לאו כל כמיניה לומר שלא יקברוהו וכיון דרבינו פסק בפרק ט"ו מהל' סנהדרין כלישנא קמא דר' יוחנן דהמלין מתו עובר בלא תעשה לכך כתב כאן הטעם משום דהקבורה היא מצוה:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות אבל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה