לחם משנה על משנה תורה, הלכות אבל· רבי אברהם די בוטון
פרק ח · הלכה ח
מי שהיה לו חולה וכו'. בסוף פרק י"ב מהלכות נדרים כתב רבינו נדרה אשתו וסבור שהיא בתו והפר לה על דעת שהיא בתו וכו' צריך לחזור ולהפר וקשה דלמה לא חילק שם בין תכ"ד לאחר כדי דיבור דאם נודע לו תכ"ד אין צריך לחזור ולהפר לפי מאי דמוקי רב אשי בגמ' דהוא פסק כאן כוותיה וסובר דפליג רב אשי אשינויא קמא וכמ"ש כאן הרב כ"מ לאפוקי ממאי דכתב בטור יו"ד סימן רל"ג דרבינו לא כתב בהלכות נדרים כשום חד מהני שנויי משום דהני תרי שנויי פליגי אהדדי בדינא הילכך לא נקטינן כחד מינייהו דאי אפשר לומר כן דהרי פסק כרב אשי ואי משום דהכא הוי אבלות ופסק דתכ"ד אינו חייב לקרוע משום דהלכה כדברי המקל באבל זה אי אפשר משום דבפרק אלו מגלחין אמרינן דלא אמרו כן אלא באבלות ולא בקריעה והכי אמר שם אבילות לחוד וקריעה לחוד ועוד דאם כן היה לו לפסוק כלישנא קמא לקולא בסתם דאינו חייב לקרוע. מיהו יש לתרץ לדעתו דטפי מסתבר ליה לפסוק כשנויא דרב אשי דהוא בתרא הכא גבי קריעה ובנדרים דהוא איסור תורה אזיל לחומרא ולא פסק כחד מהני שנויי אבל קריעה דרבנן היא ולכך פסק כרב אשי כדכתיבנא וזה דוחק: