לחם משנה על משנה תורה, הלכות אבל· רבי אברהם די בוטון
פרק ח · הלכה ב
ואין צריך להבדיל שפת הבגד וכו'. נראה מדברי רבינו דמפרש כפירוש הטור הפך מפירוש רש"י ז"ל דרש"י נראה דמפרש דלאביו ולאמו צריך שיניח בית הצואר שלם ולמטה ממנו יקרע כדי שלא יהיה הקרע נראה כבית הצואר ומבדיל קמי שפה לפירושו ר"ל שעושה בין הקרע ובית הצואר שהוא השפה הבדלה שאין הקרע בצואר ממש משום דנראה הכל כבית הצואר אבל בשאר המתים אפי' שיהיה הקרע בבית הצואר עצמו לית לן בה ולפירושו מה שהביא ראיה שיהיו קרובים לשנים מקרא דויקרעם לשנים ר"ל שכשהקרע הוא בבית הצואר עצמו אינו נראה כקרוע לשנים אלא שהוא בית הצואר עצמו אבל כשיש הבדל בין בית הצואר לקרע נראה כקרוע לשנים ורבינו והטור מפרשים בהפך דלאביו ואמו צריך שיקרע משפת הבגד עצמו דהיינו האימרא שעושים סביב לבית הצואר בבגדיהם שהיו סתומים ולדידן שיש לנו בגדים פתוחים כבגדי מלבושי תוגרמה שפת הבגד מיקרי ג"כ אחד משני צדדי הבגד שהוא פתוח מלפנים וכן אנו נוהגים לעשות הקריעה בצד שמאל הצד שמשימין הלולאות וצריך שיקרע אותו הצד בשפתו ולא שיניח שפתו שלם ויקרע משם ולהלן והוא הדין לבגדי אנשי הגמ' שהיו סתומים לא יקרע סמוך לבית הצואר ויהיה בית הצואר שלם דכיון דבית הצואר שלם לא נראה קרוע לשנים כיון שהשפה היא שלימה לכך צריך לקרוע השפה כדי שיהיה נראה הקרע קרוע לשנים: