אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות אבל· רבי אברהם די בוטון

פרק ד · הלכה ט

הלכה ח

וחייב לישב על מטה כפויה וכו'. בפרק ואלו מגלחין (דף כ"א.) אמרו מנין לקריעה מעומד וכו' אלא מהכא ויקם דוד ויקרע את בגדיו ודילמא מילתא יתירתא עביד דאי לא ת"ה וישכב ארצה הכי נמי והתניא ישב על גבי מטה וכו' ואמר רבי יוחנן וכו' אמר ליה כעין ארצה ופירש"י ז"ל שכפה מטתו וישב עליה ע"כ. וכפי הנראה שם מדברי התוספות דהוקשה שם דהסוגיא משונה דתחלה אמר מילתא יתירתא עבד דאי לא תימא הכי וכו' והדר מקשה דלא יצא ידי חובתו כלומר הראיה שהיה צריך להביא היא מפסוק אחר שהוא מילתא יתירתא כי האי אבל לאו מדבר אחר שהפסוק ככתבו הוא קשה להבין דאין זו ראיה למה שרוצה להביא ולכך פירשו שם דהכי קאמר ודאי דקרא דשכיבת ארצה הוי מילתא יתירתא דבודאי דוד כבר כפה מטתו וכיון שכפה המטה לא היה צריך לשכב ארצה אלא על מטה הכפויה דאי אמרת דלא כפה היכי היה יצא ידי חובתו בשכיבת ארצה בלא כפיית מטה הא"ר יוחנן דלא יצא ידי חובתו אלא בכפיית המטה אפילו שישן על גבי קרקע ותירצו דלא עשה מילתא יתירא אלא מאי ארצה ששכב על מטה כפויה כעין ארצה ופירוש זה יתכן לפי פירושם שסוברים כהרא"ש דכיון דכפה המטה סגי ובין שישן על מטה כפויה בין שישן על גבי קרקע יצא ידי חובתו ור' יוחנן לא איירי אלא היכא דלא כפה המטה אבל רבינו שסובר דאפי' דכפה המטה לא סגי ליה אלא שישן על גבי המטה הכפויה וברייתא איירי אפילו דכפה מטתו וכן א"ר יוחנן ודאי דהפירכא לא הוי אלא הכי דילמא קרא לאו דוקא ומילתא יתירתא עבד תדע לך דהאי קרא לאו דוקא דאל"כ היכי קאמר קרא וישכב ארצה הא ודאי לא יצא ידי חובתו דאפילו תימא דכפה מטתו מ"מ לא יצא ידי חובתו במה ששכב לארץ דהיה צריך לישן על המטה הכפויה אלא מאי אית לך למימר דארצה לאו דוקא אלא על מטה הכפויה הכי נמי ויקם דוד לאו דוקא דהני קראי לאו בדוקא איירי ותירצו דבדוקא הם ומאי ארצה כעין ארצה והיינו מטה כפויה:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות אבל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה