אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות אבל· רבי אברהם די בוטון

פרק ג · הלכה ה

הלכה ד

המטמא את הכהן וכו'. בהל' כלאים בסופו כתב רבינו כיוצא בזה דהמלביש כלאים לחבירו אם היה הלובש שוגג שהמלביש לוקה ותמה עליו שם הרכ"מ וכתב שכבר שאל הרא"ש מהרשב"א על זה ואותה התמיה עצמה היא כאן ואפשר לומר דמשמע ליה לרבינו דמדאמרינן בפרק ג' מינין (דף מ"ד.) דגלי קרא בנזיר דלא עשה מטמא כמיטמא מדכתיב וטמא ראש נזרו משמע דבעלמא עבדינן מטמא כמיטמא ולכך כתב רבינו בהלכות נזירות פרק ה' דאם היה הנזיר שוגג וזה שטמאו מזיד אינו לוקה משום דהתם גלי קרא וטימא ראש נזרו מדלא כתיב וטמא לו ראש נזרו אבל אכתי קשה דאמאי לא גמרינן מטומאת נזיר הכא גבי טומאת כהן ועוד דאי לא ילפת מהתם א"כ אפי' שניהם מזידים ילקו שניהם כי היכי דאמרינן במגלח דהוי כמתגלח וכי תימא דשאני התם דאמרינן דקרי ביה לא יעבור כדאמרינן התם אבל הכא לא אמרינן הכי א"כ אפילו שיהא שוגג המיטמא אמאי לקי המטמא ואע"ג דגבי גלוח פאות הראש אמרינן דחייב המקיף ג"כ כדכתב רבינו ז"ל בפרק י"ב מהל' ע"א ואיתא בפרק ב' נזירים (דף נ"ז:) התם קרא משמע הכי מדכתיב לא תקיפו ולא כתיב לא תוקפו כדכתבו שם התוספות אבל הכא וגבי כלאים מנא ליה לרבינו לומר דלוקה המלביש או המיטמא אם הלובש או המטמא שוגג ואם הוא מזיד פטור ואולי היה לו לרבינו שום מקום אשר נתלה בו ואנכי לא ידעתי ודבר זה הלכה מפי הקבלה. כתב הרב מהר"ר אליה מזרחי ז"ל בפרשת אמור דמדכתב רבינו ז"ל כאן ובפרק שביעי מהל' נזיר ג"כ כתב דדברים אלו דברי קבלה משמע דאית ליה דכל הני קראי דדרשינן בפרק כהן גדול ונזיר (דף מ"ח) דמטמא למת מצוה גבי כהן גדול ונזיר אסמכתא נינהו ועיקר הדבר מפי קבלה הוא ולא מהני קראי והקשה עליו דמדפריך בגמרא עד שלא יאמר יש לי בדין וכו' ותירצו לא אם אמרת בכ"ג וכו' משמע דדרשות גמורות הם דאי לא לימא דאסמכתא בעלמא נינהו ולא תקשי מידי והניח הדבר בצריך עיון ולי לא קשה כלל דודאי רבינו אית ליה דהני דרשות דפרק כ"ג דרשות גמורות הן וראיה לדבר דבסוף הלכות כלאים כתב ולמה נדחה בטומאת מת הואיל ופרט הכתוב ולאחותו מפי השמועה למדו וכו' משמע דדרשא גמורה היא הא דמטמא למת מצוה והא דקרי ליה רבינו דברי קבלה אזיל לטעמיה דסובר דכל דבר שאינו מפורש בהדיא מקרי דברי קבלה וכמו שכתב הרב כ"מ בפרק שלפני זה גבי טומאת אשתו וזהו טעמו כאן שכתב שהם דברי קבלה או אפשר דכוונתו לומר דהוא גזירת הכתוב שנדחה מפני כבוד הבריות לא תעשה שבתורה ועל דרך שכתב בהלכות כלאים הואיל ופרט הכתוב וכו' כלומר דהוא גזירת הכתוב ומ"ש הרב הנזכר שם דלפי פשוטו בדברי הרמב"ם ז"ל ניחא דמפיק ליה בספרי מקרא דבעמיו דכל הני קראי אסמכתא מ"מ קשה ליה להרמב"ם דאע"ג דהני קראי הוו אסמכתא מ"מ הא הכא קרא דבעמיו דרשינן ליה בספרי וא"כ תורה הוי ולמה כתב דברי קבלה אבל לפי מה שכתבתי דרבינו קרי למה שאינו מפורש בהדיא דברי קבלה ניחא. ולעיקר קושייתו דהקשה למה לי תרי קראי למת מצוה אפשר לתרץ דאי מחד הוה אמינא דלא קרי מת מצוה אלא למי שא"א בענין אחר אבל אם אפשר בענין אחר כמו שמצאו בדרך והוא קרוב לעיר ילך לעיר ויבאו אחרים לעסוק בקבורתו והוא לא יטמא קמ"ל כיון דבאותו המקום שהוא קורא אין עונה יטפל בקבורתו ולא ילך לעיר אחרת וכ"כ הפוסקים:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות אבל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה