אור ברסלב
לחם אבירים הלכה כט

לחם אבירים· רבי יעקב משה

הלכה כט

הלכה כז

חבית שפתחוה גנבים אם רוב גנבי העיר ישראל היין מותר בשתיה ואם לאו אסור ע"כ, מקורו ממס' ע"ז (ד"ע ע"א) הנהו גנבי דסלקי לפומבדיתא ופתחי חביתי טובי אמר רבא חמרא שרי הוה עובדא בנהרדעי אמר שמואל חמרא שרי ומסיק הש"ס כיון דאיכא דפתחי לשם ממונא הוי ס"ס וכמו שכתב רש"י וז"ל ספק ישראל ספק עכו"ם ואת"ל עכו"ם שמא לא נגע כי כיון דחזי דחמרא הוא פרשי ולא מנסכי ע"כ, ועיין בתוס' ד"ה פתחי.

וז"ל הכא ל"ד טובא כיון דתלינן בישראל אבל בסמוך הוי דוקא כיון דפתחי טובא ע"כ, ועיין ברש"א דכתב אפילו בודאי פתחי לשם שתיה שרי בפומבדיתא דהוי שם רוב גנבי ישראל ור"ל א"כ אפילו היה חבית אחת דליכא ס"ס מ"מ, שרי מחמת דהיה שם רוג"י, עוד כתב הרש"א אבל משום עובדא דשמואל דלא הוי התם רוג"י נקיט חביתי טובא דמשו"ה יש לתלות בממונא והוי ס"ס ועיין בתוס' דמשמע מדבריהם דגירסת רש"י בגמ' היה כמו שלפנינו היינו כיון דאיכא דפתחי לשם ממונא הוה ליה ס"ס ולפ"ז לא גרים רש"י בגמ' "טובא" ורק פתחי חביתא וע"ז אמר רבא דשרי מ"ט רוג"י ואצל מעשה דשמואל דלא היה שם רוג"י מ"מ יש היתר משום ס"ס כנ"ל, ובזה סרה קושית הלח"מ שהקשה על רבינו וז"ל א"כ יש לתמוה על רבינו למה כתב דאי רוב גנבי העיר ישראל הא אפילו מחצה על מחצה נמי שרי מטעם ס"ס וכמו דמסיק הש"ס במעשה דשמואל, ולפי מ"ש לק"מ די"ל דרבינו גרים בגמ' כן היינו כיון דפתחי טובא הוה ליה ס"ס וכמו דאמרו שם בגמ' כיון דפתחי טובא וס"ל לרבינו דמה דקאמר הש"ס חביות טובא אצל מעשה דרבא זה הוא לאו דוקא יען דשם הלא רוג"י ובזה אפילו חבית אחת ג"כ מותר אבל אצל מעשה דשמואל דשם לא היה רוג"י לכן בעינן שיהא דוקא חביות טובא דאז יש ס"ם כנ"ל אבל בחבית אחת דאין רק ספק אחד אסור.

ולפ"ז כיון דרבינו מיירי בחבית אחת וכדאמר "שפתחוה" לכן בעינן שיהא רוג"י דאם היה רק מחצה על מחצה הלא אין רק ספק אחד. אבל באמת ס"ל לרבינו דהיכא דפתחי הרבה חביות אפילו ליכא רוג"י ג"כ מותר מטעם ס"ס הנ"ל, ומה דקשה לכאורה על רבינו הלא בהכ"ד כתב גדוד שנכנס למדינה דרך שלום כל החביות הפתוחות אסורות ומשמע מזה דאפילו טובא ג"כ אסור ולא אמרינן אדעתא דממונא פתחי ולא כמ"ש, אולם י"ל דבשעת שלום באים גם לשתות וזה קרוב יותר לודאי.

ומה שלא כתב רבינו הדין דאם פתחי חביתי טובא מותר אפילו ליכא רוג"י י"ל דסמיך על מה שכתב בהכ"ד וז"ל ובשעת המלחמה אם פשט הגדוד מן המדינה ועבר אלו ואלו מותרות מפני שאין להם פנאי לנסך והטעם שאז אין עוסקיםבשתיה רק בשלל ממון לחוד וכ"כ רבינו בפירוש המשניות שלו יעו"ש: פרק יג הלכה א הלוקח בית או ששכר בית בחצרו של עכו"ם ומלאוהו יין וכו' ואם היה דר בחצר אחרת לא יצא עד שיסגור הבית ויהי' המפתח והחותם בידו וכו' ע"כ.

ופסק רבינו כת"ק דס"ל כר"א וכ"כ הרי"ף והר"ן דהלכה כת"ק דקאי כר"א, ומ"ש רבינו בה"ח וז"ל מותר לישראל להפקיד יינו וכו' והוא שיהי' שני סימנין וכו' ה"ה מפתח וחותם ג"כ מהני וכנ"ל, ומ"ש רבינו בה"ט וז"ל ואם הפקיד ביד עכו"ם בחותם אחד ה"ז אסור בשתיה ומותר בהנאה והוא שייחד לו קרן זוית יעו"ש, מקורו ממס' ע"ז (דל"א ע"א) דגרסינן שם אר"י משום ריב"ב המפקיד יינו אצל עכו"ם מותר בהנאה ואסור בשתיה ופריך הש"ס והתניא המפקיד פירות וכו' א"כ בהנאה נמי אסור ומתרץ הש"ס כגון שיחד לו קרן זוית ופריך א"ה בשתיה נמי לשתרי דהא ר"י אקלע לפרוד תנא לו ר"ת דמן פרוד המפקיד יינו אצל עכו"ם מותר בשתיה, ומתרץ הש"ס אר"ז ל"ק הא ר"א והא רבנן דתניא אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצרו של עכו"ם ומלאוהו יין ומפתח וחותם ביד ישראל ר"א מתיר וחכמים אוסרים וכתב הכ"מ לפ"ז יש לתמוה על רבינו שכתב והוא שיחד לו קרן זוית הא למסקנא מהדרינן מהאי אוקימתא, ועוד יש לתמוה דפסק רבינו כההיא דריב"ב דהמפקיד יינו אסור בשתיה ומותר בהנאה וכחכמים דפליגי על ר"א כנ"ל והא בעצמו פסק בהלכה א' כר"א וגם בגמרא איפסיק הלכה כר"א עכ"ל, ולפענ"ד נראה דהקושיא הראשונה שהקשה הכ"מ לק"מ דבגמרא אמרו בזה הלשון "אמר ר"ז" ולא כתיב אלא אמר ר"ז א"כ משמע מזה דלא נייד הש"ס מתירוץ הראשון, ועוד דאלת"ה מאי מתרץ הש"ס הא ר"א נימא ע"כ לא קאמר ר"א אלא בשוכר בית מעכו"ם להכי סגי בתו"א אבל המפקיד אצל עכו"ם לא סגי בחו"א, והברייתא דאמרינן דאסור בשתיה נמי אתי כר"א ולמה לן לאוקמי הברייתא דוקא כרבנן ולא כר"א, אלא ע"כ צ"ל דאפילו להמסקנא תירוץ הראשון לא זז ממקומו והקושיא השניה שהקשה הכ"מ מדוע פסק רבינו בסמוך כר"א ובה"ט פסק כרבנן נ"ל דכבר הקשה כזה הרא"ש והר"ן על הרי"ף דפסק מקודם כר"א דסגי בחותם אחד ואח"כ הביא לדר"י דמצריך חותם בתוך חותם ועיי"ש ברא"ש מה שמתרץ ע"ז ותירוצם יעלה גם לדברי רבינו, והנה יש בזה שני שיטות היינו שיטת רש"י והתוס' לחוד ושיטת הרי"ף והרמב"ם והרשב"א ובה"ג לחוד, היינו דעת רש"י ותוס' דסגי לר"א מפתח או חותם ואפילו לפי שנכתב בש"ס מפתח וחותם בכ"ז פירושו מפתח או חותם כמו שכתבו התוס' ד"ה "ותרווייהו" ובפרט שלפנינו הגירסא מפתח או חותם.

ורש"י ז"ל מדייק מדאמרינן בגמ' (דף ס"א ע"א) בחצר אחרת מותר והוא שהמפתח וחותם בידו והתם נמי הפשט או חותם והראיה מדגרסינן (דל"א ע"א) אר"א הכל משתמר בחו"א חוץ מהיין שאינו משתמר בחו"א ור"י אמר אפילו יין משתמר בחו"א ול"פ הא כר"א והא כרבנן. א"כ מבואר להדיא דלר"א בחותם אחד סגי.

ולשיטה זו מפרשינן הכי בגמרא. דפריך הש"ס אהא דתני ר"י משום ריב"ב דהמפקיד יינו אצל עכו"ם אסור בשתיה ומותר.

בהנאה והתניא המפקיד פירות וכו' ומתרץ כגון שיחד לו קרן זוית וכתב שם רש"י בד"ה "בשיחד" ומסר לו מפתח או עשה חותם, ודחקו לרש"י לפרש כן ממאי דפריך הש"ס מהברייתא ממאי דתני ר"ת דמן פרוד דמותר בשתיה הלא אפשר לומר דהברייתא דר"ת מיירי דמסר לו מפתח או עשה חותם והברייתא דר"י משום ריב"ב מיירי דלא מסר לו מידי לכן כתב רש"י דבשניהם מיירי דיחד לו קרן זוית ומסר לו מפתח או עשה חותם ולכן יפה הקשההש"ס אהדדי וכן משמע מירושלמי דמיירי בחו"א ועוד מוכח מדמוקי הש"ס הא כר"א והא כרבנן ומניין להש"ס דהברייתא השניה לא אתי כר"א דילמא ע"כ לא קאמר ר"א דמותר בשתיה רק היכא שיש חותם אחד אבל היכא דליכא חו"א אסור בשתיה אפילו לר"א אלא ע"כ צ"ל דבתרווייהו מיירי דמסר מפתח או עשה חותם, אולם קשה לי על שיטת רש"י הלא הברייתא דהמפקיד דתני ר"י משום ריב"ב וכן הברייתא דר"ת מיירי דהחביות סתומות כי מהדרך להפקיד חביות סתומות.

וא"כ הסתימה עולה במקום חו"א וכן כתב הרא"ש יעו"ש, ודוחק לומר דס"ל לרש"י ז"ל כשיטת הרשב"א דסתימה אינו עולה במקום חו"א דהלא רש"י ז"ל כתב בד"ה דיקולא (דל"א ע"א) מגופת החבית עולה במקום חותם. א"כ קשה לפ"ז כיון דמסר לו מפתח הוי ב"ח א"כ איך כתב רש"י בלשונו הטהור דהברייתא דאתי כר"א מיירי ביחד ומסר מפתח או עשה חותם ולר"א חרי חותמות למה.

וכן הברייתא דאסור בשתיה דאתי כרבנן ג"כ לא יתכן כיון דמיירי בב"ח ומדוע אסור בשתיה, ואפשר לומר דמה שכתב רש"י או עשה חותם כוונתו דהחבית היתה סתומה דזה עולה במקום חו"א, ומה שכתב דמסר לו מפתח היינו אם איירי בחבית פתוחה. ופסקינן בש"ס דהלכה כר"א דסגי בחו"א, ומה דקשה משארי מקומות הש"ס דמשמע דבעינן תרי חותמות כבר ישבו התוס' והרא"ש, וזו היא שיטת רש"י ותוס', אבל בה"ג הרי"ף והרשב"א גרסי בגמ' מפתח וחותם ור"ל דלר"א תרווייהו עולה במקום ב"ח ורבנן סברי דבעינן ב' חותמות גמורים, ומה דקאמר הש"ס אמר ר"א הכל משתמר בחו"א חוץ מהיין ור"י אמר אפילו יין משתמר בחו"א ול"פ הא כר"א והא כרבנן, א"כ משמע דלר"א בחו"א סגי, ואפשר ליישב דמה דקאמר הש"ס חו"א הכוונה עם מפתח וללישנא בתרא דאמרינן שם בגמרא א"ד אר"א הכל משתמר בתוב"ח חוץ מהיין ור"י אמר אפילו יין משתמר בחוב"ח ותרווייהו כרבנן, איכא למימר דזה לא קאי אמחלוקת דר"א ורבנן דמיירי ביש מפתח וחותם רק דמיירי דליכא מפתח א"כ צריך ב' חותמות אפילו לר"א כנ"ל ולק"מ קושית התוס' בד"ה "ותרווייהו" יעו"ש ברא"ש ופ"ח.

ומה דקאמר הש"ס ותרווייהו כרבנן היינו היכא דליכא מפתח מודה גם ר"א לרבנן דבעינן חב"ח והשתא י"ל דרבינו הרמב"ם קאי בשיטת הרי"ף לכן כתב ויהיה המפתח וחותם בידו ר"ל כר"א דסגי במפתח וחותם ועוד נכלל בזה דבעינן דוקא מפתח וחותם וזה דומה לשתי חותמות לכן יפה פסק רבינו בה"ט ואם הפקיד ביד עכו"ם בח"א ויחד לו קרן זוית דאסור בשתיה ומותר בהנאה כיון דמיירי בחו"א.

ולא היה מפתח. אבל היכא דאיכא מפתח וחותם ס"ל לרבינו כר"א ויתורץ בזה קושית הכ"מ וק"ל:

תוכן העניינים

לחם אבירים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה