אור ברסלב
לוח ארז החדש על התורה החדש על פרשת שופטים

לוח ארז החדש על התורה· רבי יצחק קונשטאט

החדש על פרשת שופטים

החדש על פרשת ראה

שופטים ושופטים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלקיך נותן לד לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק- נראה דמרמז למ"ש בתשובת זקנו הח"ס זלה"ה חא"ח סי' ר"ו שאין מורידים. לעולם רב ומורה מגדולתו עיי"ש, ובראשי העדת ומנהיגי' חזינן שבין לילה היו ובין לילה חלפו ויעברו, ומי ששנה זו לא שנה זו, ובאמת טעמא בעי מה נשתנו אלו מאלו שמי שנתמנה ע"י תורתו לא ימוש לנצח ופקודי העדה וראשי הקהל כלבוש יחלופו, אבל הסיבה לזה כי אם הממונה יודע שלא יזוז ממקומו ולא ירד מגדולתו בשום אופן אז יש לירא שינהיג בשררתו שלא ביושר ולא בצדק, ע"כ צריך שלא ילוז מנגד עיניו שהעם בחר בו אם לא ינהג כשורה ככחם הי' להעלותו כן כחם להורידו, ועי"כ ישמר בנפשו שלא לעבור גבול למען לא יאמרו לו צא ורך מגדולתך, וצריך הוא לשמירה זו אחרי שצריכים לבחור אנשים על העדה מכל הכתות ולא ימלט שיהיו בהם פחותי הערך וקטני המעלה, אשר בלי שיעלה מורא זו על ראשם תמיד ופחד לנגד עיניהם שיסירו המשרה מעל שכמם יש לירא שלא יעשו מעשיהם באמונה, רק זה יעצור בם הידיעה שלא לעולם חוסן, לא כן הרב ומורה שאינם בוחרים מכל הכתות כ"א הוא יחיד ומיוחד המובחר שבאנשים מוכתר בכתר תורה יראת ה', בזה אף אם ידע שמשמרתו בידו לנצח לא יסיר שבטו בכ"ז צדקתו יראתו ותים דרכו הם ימנעוהו מלהלך בדרך עקש וכלוז, והנה השער הוא שדרך בו נכנסים אבל גם יוצאים ממני, וזהו הרמז שופטים וגו' תתן לך בכל שעריך כלומר שידעו תמיד שהם עומדים רק בשער בת עמי וממקום שבאו כן ילכו ותמיד חופף עליהם מגור מסביב שאם לא ינהגו כשורה אז לא יעמדו על מעמדם כ"א יוצאים החוצה, ונתן הטעם לזה שאם הי' מנהל העדה רק אחד המיוחד המובחר שבעדה אז הי' כמו רב ומורה שמורא זו לא צריכה לעלות על ראשי שיסור מגדולתו, אבל אחרי אשר ה' אלקיך נותן לך לשבטיך שצריך לבחור מכל השבטים והכתות, ע"כ אי אפשר שלא ימצא בהם אנשים קלי הערך אשר רק עי"ז יסורו מרע אם ידעו ויבינו שרק בשער הם יושבים וכאשר באו כן ילכו, עי"ז אנו בטוחים שישפטו את העם משפט צדק ולא ילוזו מעגלותם:

כי ימצא בקרבך וגו' איש או אשה אשר יעשה הרע וגו' הו"ל למימר אשר יעשו בלשון רבים כמו שאמר להלן והוצאת את האיש או את האשה אשר עשו, אלא דבא לרמז כי עיקר הדבר שצריך האדם לעמוד במצב אחד בשוה הנקרא (קאנוצקוולנט), אבל מי שיתהפך לאומר חותם לרוח היום פעם בכה ופעם בכה ומשתנה לכמה גוונין הוא כרום זלות בני אדם כאלה אין להשען עליהם ולבסוף יעשה הרע, וז"ש כי ימצא בקרבך איש או אשה כלומר שהוא ממין אנדרוגינוס שלפעמים הוא גבר איל כאיש ולפעמים תש כחו כנקבה עד שאין אתה יורע לעמוד על טיבו של איש זה אם הוא איש או אשה, אז תדע נאמנה כי איש כזה אשר תוכל לזכרהו ולנקבהו כדבר שאין בו רוח חיים כמאמר הראב"ע הידוע, בודאי יעשה הרע בעיני ה':

לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. י"ל עפמ"ש בפ' שמיני לפרש הפליאה לא תטה משפט אביונך מכאן ליי"נ שאסור מן התורה. ותוכן הדברים על שהאדם לא יוכל לגבור על היצה"ר בעת הלחמו עמו ע"כ שמו חז"ל גדרים וסייגים למען שלפני התגלע הריב נטוש ולא יבא כלל למלחמה עיי"ש. ובעוללות אפרים מאמר קע"ו פי' שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט, כי מקום הלב שהוא מקום השכל והבינה הוא בשמאל, והכבד שהוא משכן התאוה הוא בימין, מזה נראה שהתאוות גוברת השכל, אלא שיחשוב האדם שהוא עומד מול הקב"ה ועי"ז כי מימיני בל אמוט עיי"ש דפח"ח. וכיון שאמרנו שע"כ גדרו חכמים משמרת למשמרת בשביל שידעו שהיצה"ר תקיף על האדם בעת הלחמו עמו. ז"ש לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך גזירותיהם וסייגיהם, ונתן טעם לזה, ימין ושמאל אם תזכור שמקום השכל הוא בשמאל והתאוה בימין ויש לירא שתגבר על השכל ע"כ תשמע לגדריהם ולא תבא כלל לידי מלחמה. וברש"י "אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין" כי אחז"ל הוי זהיר בגחלתן שלא תכוה כי כחם גדול וידם חזקה. והראי' היותר גדולה לזה שהרי נאמר ותגזר אומר ויקם לך ואז"ל גדול כחן של צדיקים שמהפכין מדה"ד למדת הרחמים והה"ד להיפך על שונאיהם, הרי שמושלים כביכול גם על הנהגת הקב"ה ומכ"ש שבן אדם יסור למשמעתם. והנה ימין הוא מדת הרחמים בדברי רז"ל ושמאל הוא מדה"ד, לזה אמר ע"כ לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך שהרי כחם גדול כ"כ שיוכל להיפך מדתו של הקב"ה ואומרים על ימין שתהא שמאל ועל שמאל שתהא ימין ע"כ הזהר בגחלתם:

וכתב לו אחת משנה התורה הזאת על ספר מלפני הכהנים הלוים והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו כבר דקדק ברמב"ן דנקיט מתחלה והיתה לשון נקבה ואח"כ וקרא בו לשון זכר. ונ"ל כי ידוע שכל אדם רוחו ונשמתו אשר בקרב לבו חלק אלוקי ממעל הוא המעוררו לטוב וקול דודי דופק להקיצו מתרדמת האולת ולהורותו דרך ילך והמעשה אשר יעשה או יחדל. והנה כל אדם לא יוכל לסמוך על הקול הזה המדבר ואליו מקרבו ומלבו כי יטעה בזה, ע"כ אין לו לשמוע רק בקול התורה שהוא קול נאה קול משובח קול ברור, אבל המלך שצריך לפעמים להפריז על דיני התורה כמ"ש הרמב"ם בה' מלכים שהורג לפעמים בעד א' ובלא התראה, הוא צריך להקשיב ולהאזין לקול רוחו אשר בקרבו שאם לצורך ישנה דבר מדרכי התורה לא יעשה להתגאות או למלאות חפצו ורצונו רק כולו קדוש יהי' ורק כולו לש"ש בלי עירוב כוונה ומחשבה זרה ע"כ אם לבו אומר לו שיעשה כן אז יעשהו, ואם לאו שלבו הומה עליו ומונעו מעשות כן בהרגישו אש זרה בקרבו אז יחדל מעשותו. ובחתם סופר בהקדמה לחיו"ד פי' וקרא בו כל ימי חייו היינו בו יקרא כל קורות ימי חייו עיי"ש, וז"ש וכתב לו את משנה התורה כי למלך יש לו שני תורות האחת שהיא מורשה לכל קהלת יעקב כי קטן כגדול אלי' ישמעון, והאחת שהוא מותר לשנות מדיני התורה כנ"ל בשם רמב"ם ז"ל ועי"ז הוא מלפני הכהנים הלוים קודם להם במעלה אחרי שרק הוא רשאי לשנות ולא הם. והוסיף לאמור והיתה עמו התורה תהי' עמו לשמוע פקודיה אבל גם וקרא בו בעצמו ובלבו וברוחו יקרא את כל אשר יעשה כל ימי חייו שאם רוחו אשר בקרבו יאמר לו שיאה ונאה לעשות כן ואם קרא בי ובמה שבתוכו הוא לבו המרגיש שכדין עושה שכוונתו לשמים אז יעשה כן: תמים תהיה עם ד' אלקיך י"ל עפמ"ש "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם", כי כל אדם משתדל להשלים ולחזק את כל כחותיו הגופניים ע"י מאכל ומשתה וכן יאות לו להשלים כוונת הבריאה אבל לא בזה בלבד יסתפק לחזק עמודי גוו כ"א חוב עליו לחזק את נשמתו הטהורה ע"י הושיטו לה מנוי' הראויות לה מפת בג המלך ומזונות הנשמה הן המדות טובות מצוות ומעשים טובים והם עיקר חיותו של האדם כי מזונות הגופניים אינם מזונות צורת האדם באשר הוא אדם כי גם הבהמה צריכים למזונות הגוף רק מזונות הנפש להם אין הבהמה צריכה רק האדם וזהו עיקר חיותו באשר הוא אדם, וז"כ כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם זה אינו חיות האדם בעצם כ"א על כל מוצא פי ה' אם יעשה כן זהו באמת עיקר חיותו של אדם. והנה רוב אנשים משתדלים רק להשלים את גופם אבל נשמתם לא תזכר ולא תפקד להשלים גם אותה ולהבריאה. ואנו אומרים "ונפשי כעפר לכל" תהיה" שהשי"ת יערה עלינו רוח ממרום ויתן לנו לב טהור שנשתדל ג"כ להשלמת נפשנו כמו שאנו משתדלים להשלמת גופנו העפריי, וזהו ונפשי כעפר לכל לדבר שלם ומושלם בכל חלקיו כמו שאני משתדל להשלים את גופי ולעשותו כל' ולא חלק כן יהא מחוז חפצי שגם נפשי תהי' כל' ולא חלק וזה יהי' ע"י שפתח לבי בתורתך וגו'. והנה עצה נכונה לזה בשיזכור האדם כי הוא איננו דבר שלם ונפשו איננה רק חלק בלתי לשלם אך הדביקות בהש"י ועשיית רצונו ית' הוא המשלים את הנפש להיותה עי"כ אחד שלם בכל חלקיו, אז ישתדל בעשיית המצוות, לידיעתו שעי"ז נקרא אדם שלם ולא קודם לכן כי כן טבע הנבראים להשלים את עצמו. כמו כן האדם אם ידע שנפשו היא רק חלק ורק בהתחברה בה' נעשית שלימה עי"ז ישתדל במצוות. וז"ש המקונן באיכה חלקי ה' אמרה נפשי על כן אוחיל לו' כלומר נפשי אמנה תמיד שהיא רק חלק ולא שלימה והחלק החסר ממנה להשלימה הוא ה' ית"ש על כן אוחיל לו ואלך בדרכיו למען נצמד ונהיה לאחדים בשלימות, וז"כ כתוב שלפנינו תזכור תמיד כי תמים תהיה עם ה' אלקיך, כלומר שרק אז אתה תמים ושלם ולא חלק, כשאתה עם ה' אלקיך בהתחברך עמו אז נעשית שלם בלי חסרון ואם תזכור דבר זה תשתדל בזריזות לילך בדרכיו ולדבקה בו:

לא יקוש עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת לכל חטא אשר יחטא על פי שנים או שלשה עדים יקום דבר כי הקב"ה אינו מצרף מחשבה רעה למעשה רק בע"ז, אבל לבסוף כשאדם עושה את אשר יזם לעשות אז לא לבד שנענש על המעשה כ"א גם על המחשבה שקדם לו שהוציאה מכח אל הפועל, עיין רא"ש פ"ק דר"ה. וראי' לזה שהרי דרשו חז"ל להקיש ג' לב' מה ב' זוממים נהרגין אף ג' אע"פ שהשלישי לא עשה מאומה כי כבר נגמר הדבר בשנים מ"מ אחרי שחשב ויזם לעשות רע ונטפל לעושי עבירה נענש עמהם. והנה המחשבה אין יודע אותה רק הש"י, וז"ש לא יקום עד אחד הוא הקב"ה כמ"ש בעיר גבורים ע"ש האמור הוא העד הוא הדיין, באיש לכל חטא אשר יחטא רק לעתיד והוא על המחשבה, אבל בכ"ז אם הוציא מחשבתו לפועל נענש עליה, וז"ש על פי שנים או שלשה עדים והיינו כנ"ל שאם הוציא העד השלישי מחשבתו אל הפועל אז גם הוא ענוש יענש כ"כ במחשבה רעה אם הוציא' לפעולת אדם:

כי יקום עד חמס באיש לענות בו סרה ועמדו האנשים אשר להם הריב לפניה' לפני הכהנים והשופטים אשר יהיו בימים ההם נראה לרמז עפמ"ש שטן יורד ומסטין עולם ומקטרג, א"כ היצה"ר בעצמו עומד בימי הדין להעיד על האדם שחטא בנפש, וז"ש כי יקום עד חמס החומס נפשות בית ישראל הוא יתיצב להיות עד באיש לענות בי סרה מדרך הישר. ואחז"ל לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר כי אם עכ"פ היצר טוב נלחם נגד היצה"ר סוף שהבא לטהר מסייעין לו מן השמים, אבל אם אינו כלחם כלל כנגדו אין תקוה שבכחו יגבר איש על יצרו הרע אחר שאינו נכנס כלל להלחם עמו, וז"כ הקרא פ' כי תצא "כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע' כלומר אם רק תצא להלחם ותעמוד כנגד האויב היצה"ר אז כבר נשמרת מכל דבר רע כי ה' יהי' בעזרך. והנה הרמב"ם ה' תשובה כתב כשיחזור האדם בתשובה איננו עוד האדם שהי' בתחלה כי נהפך והי' לאיש אחר עיי"ש. והוא כמ"ש גר שנתגייר כקטן שנולד דמי. ולפ"ז כל בעל תשובה הוא בקרבו כשני אנשים, הרשע שהי' מתחלה וגם האחר ששב ורפא לו והוא כבריה חדשה.

ואפשר שע"ז רמז הכתוב ולציון יאמר איש ואיש יולד בה' כלפי שאמרו רז"ל לא לן אדם בירושלים ועבירה בידו כי התמידים מכפרים ע"כ כל יושביה היו תמיד בעלי תשובה, ולזה תמיד יולד בה איש ואיש ר"ל שכל אחד ואחד הוא שני אנשים כנזכר לעיל, וז"ש ועמדו שני האנשים אשר להם הריב אם רק יריב עם היצה"ר וירגיז יצ"ט עליו והי' לשני אנשים בבחינה הנ"ל, אז יוכל לעמוד לפני ה' בעת נצב לריב עמו לתת דין וחשבון כיון ששב הוא במדרגה מאד נעלה כמ"ש במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד ע"כ לפני הכהנים והלוים אשר יהיו קודם להם במעלה ומדרגה כי הבעל תשובה חשוב ביותר מהם. ואפשר עוד לומר ע"פ שאמרו ואשימם בראשיכם שאשמם של ישראל תלוי בראשיהם, עיי' מ"ש לעיל פי דברים. ע"כ כי יקום עד חמס באיש כנ"ל שהשטן יעיד באדם שסר מאחר ה' ועמדו שני האנשים הוא האדם ויצרו המשטינו ומקטריגו שנקרא ג"כ איש צר ואויב לפני ה', ויתלו את הקולר לפני הכהנים הלויים אשר יהי' בימים ההם שהם הראשים הגורמים לחטאת העם:

ואפשר לרמז בזה מ"ש בפרשתנו בע"ע "כי ימצא חלל באדמה נופל בשדה לא נודע מי הכהו וגו' והיה העיר הקרובה אל החלל וגו' ונגשו הכהנים בני לוי כי בם בחר ה' אלקיך לשרתו ולברך בשמו ועל פיהם יהי' כל ריב וכל נגע". כי לפעמים רואים אנו בעיר א' אשר לפנים היו יושבי' מחזיקים בתורת ה' ופתאום יעבור עליהם רוח שטות לשטות מאחרי ה' ולזנות אחר המינות חדשים מקרוב באו אשר לא שערום אבותיהם. והנה פעמים רבות השכונה כבר נאחזה בפח מוקש האפיקורסות ע"כ אוי לשכנו יצא הרוח רע לשמים להשחית כל חלקה טובה גם בסביבותיו כמו שעינינו רואות בימים אלה בעוה"ר שכל הסביבות של העיירות גדולות אשר אינם מוקפים חומת התורה וכבר פרצו גדרי' לאט לאט גם המה ימהרו לעשות כמוהם ומהמרכז יוצא ההשחתה גם לקרית חוצות המה העירות הקטנות והכפרים אבל לפעמים דין גרמא שהשחיתו התעיבו יושבי הכפרים ע"י כהניהם ומוריהם על ידיהם תפוג תורה ואמונה בישראל ומהרסיך ומחריביך ע"י מורי רעה בישראל שהמה מקור משחית להדיח את עם ה' להוציא ישן מפני חדש שאסור מה"ת והנסיון יוכיח. ע"כ אמר כי ימצא חלל באדמה נופל בשדה שבערי השדות אשר היו בתחלה מקום תורה ויראה והם שנתנו חיים לעושיהם ופתאום ימצא חלל שמתו ונבלו מעץ החיים ולא נודע מי הכהו בשל מי הרעה הזאת ואי' מקור אכזב ממנו יצאו מים הזדונים, ע"כ מתחלה צריך לתלות והיה העיר הקרובה אל החלל שהם בעוכריהם והם הגורמים ע"כ ירחצו את ידיהם ויאמרו ידינו לא שפכו את הדם ואנו לא היינו במעל הזה, ואח"כ ונגשו הכהנים בני לוי שאולי הם הגורמים כי אשימם בראשיכם ונתן הכתוב טעם לזה כי הן אמת כי בם בחר ה' לשרתו ולברך בשמו ותעודתם קדושה אבל אם יתרשלו מלעשות כמצווה עליהם אז באפשר שעל פיהם יהי' כל ריב וכל נגע שהם הגורמים לכל נגעי בני ישראל ולכל ריבם את ה' כי יש בידם מקל חובלים ומקל נועם. עוד י"ל כי לפעמים כשנעשים בישראל דברים אשר לא יעשו וראשי העדה מחשים וישימו יד לפה מיראתם להצית אש ההבערה לחלק ואנשים בע"ב יראים ושלימים אשר לא ישאו פנים ולא יכירו פני איש המה יתאזרו ללחום מלחמת ה' וקנאת ה' צבאות תעשה. ובאמת אנשים האלו חשובים יותר לפני הש"י מן הראשים אשר החרש יחרישו, וז"ש ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' אותם האנשים אשר לא הושמה המשרה משא דבר ה' על שכמם בכ"ז יעמדו לריב במחלוקת לש"ש לפני ה', אותם האנשים יעמדו במדרגה ומעלה יותר גבוהה לפני הכהנים והלויים אשר יהיו בימים ההם: במסכת מכות דף ה' ע"א. אין העדים נעשין זוממין עד שיזומו את עצמן. מנא הני מילי א"ר אדא דאמר קרא והנה עד שקר העד שקר ענה עד שתשקר גופה של עדות. דבי ר' ישמעאל תנא לענות בו סרה עד שתסרה גופה של עדות, צע"ק אחרי דרי ישמעאל שהוא תנא יליף מהך קרא האיך יליף ר' אדא אמורא מקרא אחרינא. ואפשר דפליגי בפלוגתת רמב"ם וטור דהרמב"ם סובר היכא דאיכא הכחשה בהדי הזמה לא מיקרי הזמה והטור חולק. ולפ"ז י"ל דאי ילפינו עד שתשקר גופה של עדות תרתי משמע שאומרים עמנו הייתם ומשקרים ומכחישים ג"כ גוף הענין דהכי משמע לישנא שתשקרו. ומיושב ג"כ מאי דנקט גופה של עדות ונדחק רש"י לפרש גופה של עדים ועיין ב"י ולהנ"ל רב אדא סובר דגם העדות גופה תשקר דאומרים ששקר הדבר כשיטת הטור. משא"כ ר' ישמעאל סובר כרמב"ם דדוקא גופם של עדים צריך שתוסר אבל לא גופה של עדות. אלא דקשה לי לשיטת הרמב"ם משמעיתן דאמר רב באו שנים ואמרו בא' בשבת עמנו הייתם ורק בערב שבת הרג את הנפש הרי אלו זוממין דאכתי גברא לאו בר קטלא. וקשה לשיטת הרמב"ם בכ"ז לא יהיו נהרגין כיון שאומרים בע"ש נהרג א"כ אי אפשר לו שיהרג בא' בשבת וכיון שאומרים כן תוך כ"ד כדמשמע לישנא דאלא א"כ הוי הכחשה עם הזמה ולא הוי הזמה לשיטת הרמב"ם וצע"ג. וכעין זה הקשה במהר"י בן לב הובא בתומים ממיפך והזמה. ולדחוק ולומר שהמזימים אומרים שבע"ש הרג הרוצח נפש אחר מישראל א"כ יכול להיות שהמעשה הזה שהוזמו ג"כ אמת שבע"ש וג"כ בא' בשבת הרג איש אחר, ולא בא להשמיענו רק דלא גברא בר קטלא הוי מקמי הכי, זה אי אפשר לומר חדא מ"ש דנקט בע"ש הרג את הנפש כיון דלא בא אלא לאשמעינן שאע"ג שבשעת עדות כבר עשה מעשה שחייב עליו מיתה רק שלא נגמר דינו, א"כ ה"ל למינקט שעשה בע"ש מעשה אחר שחייב עליו מיתה כגון שעבד ע"ז וכדומה ומ"ש הרג דנקט. ובע"כ דאמעשה זה בעצמו שאומרים העדים בא' בשבת נעשה אומרים המזימים שבע"ש נעשה. ועוד דומיא דקנס דשמעתין דע"כ איירי ג"כ שאותה טביחה ומכירה בעצמה נעשית מקודם כמובן וא"כ הויא הזמה עם הכחשה וצע"ג:

במשנה דמכות דף ה' ע"ב א"ל חכמים והלא כבר נאמר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו והלא אחיו קיים. הקשה הריטב"א ז"ל הלא מצינו שגם לאחר מיתה נקרא אח כמו קרבו שאו את אחיכם, ולהקים לאחיו שם, והוטבו בעיני דברי הגאון ז"ל בקול סופר שחילק דאח בני אב אחד בודאי נקראים אף לאחר מיתה, משא"כ אחים שאינם קרובים רק ע"כ נקראים אחים שהם אחיך במצות ממילא מאחר שבמתים חפשי כיון שמת נעשה חפשי מן המצות לא נקרא תו אח והוא דבר נכון. ול"נ בשנדקדק בלישנא דמתני' דנקטא ועדיין אחיו קיים דהו"ל למינקט ועדיין אחיו חי מאי קיים דקאמר. ונראה עפמ"ש ברמב"ן עה"ת פרשתנו ובכ"מ דע"כ דאמרינן ולא כאשר עשה משום דאלקים נצב בעדת אל ואחרי שהרגו כבר הנידון בודאי הם אומרים אמת, כ"נ פשטות לישנא דרמב"ן כיון דכל עיקר זוממין חידוש הוא דמאי חזית דסמכת אהני ע"כ היכא דכבר נהרג אמרינן דהראשונים נאמנים, ועיין תשובת בשמים ראש סי' ש"ג, והוא קשה להבין כיון דרמב"ן וכן בטור אסברה לה' טעמא דזוממין נאמנין דהוי כמו שמעידין אגופן של עדים א"כ בכל גווני יהיו נאמנים כיון דאית לן טעמא לנאמנותם מ"ש בכבר הרגו הנידון ל"ה כמו שהעידו המזימין על הניזמין שחללו את השבת, ונ"ל ע"פ דרכו בקודש לפמ"ש בתשובת רשב"א ביתרת שחבשוה וחיתה יותר מיב"ח אמרינן בע"כ כדי לקיים דברי חכמים שאמרו ודאי טריפה אינה חי' י"ב חודש צ"ל שהוחלפה והומרה. וביש"ש כתב בפשיטות כיון דהא דטריפה אינה חי' אינו אלא שרוב טריפות אינן חיין אבל מיעוטא איכא דחיין ונהי דבכל התורה אזלינן בתר רובא מ"מ כדי לקיים דברי חז"ל אמרינן דהך שחיתה מן המיעוט היא עיי"ש. והנה בש"ס דחולין דף י"א ילפינן דאזלינן בתר רובא מעדים זוממין ודלמא הך דאסהידו בי' טריפה אלא דאזלינן בתר רובא. ולפ"ז י"ל דכל זה כל זמן שלא הרגו הנידון אבל אם הרגו הנידון אמרינן אלקים נצב בעדת אל, וכדי לקיים דברי הסנהדרין דלא נימא שהרגו אדם שלא כדין אמרינן דהך גברא הוה מן המיעוט טריפות וגברא קטילא קטלו ושפיר אין אין הזוממין נהרגין, כנ"ל להוסיף על דברי רמב"ן ז"ל. והנה כבר כתבו המפרשים דחי היינו רק חיות בעלמא משא"כ תיבת קיים היינו בקיומו ובתקפו כמו שהחינו וקיימנו. ולפ"ז זה כוונת המשנה כאשר זמם לעשות לאחיו והרי אחיו "קיים" דוקא כלומר בודאי אף לאחר מיתה מיקרי אחיו כמ"ש הריטב"א אלא דהתורה לא אמרה להרוג את הזוממין אלא א"כ אחיו קיים כלומר בתקפו וחזקו שאינו טריפה וזהו מיקרי אחיו שרוב בני אדם אינם טריפה משא"כ כשכבר נעשה המעשה אמרינן מסתמא אחיו אינו קיים כלומר טריפה, כנ"ל פרפרת נאה. והנה מסתפקנא אי חובל את הטריפה חייב או לא. ולכאורה מדמוכיח הש"ס דחולין דאזלינן בתר רובא מעדים זוממין דהריגה והוצרך להביא וכ"ת דבדקינן לי' והלא הרגו אין נהרגין וטפי הו"ל לאוכוחי מעדים זוממין שחייבין מלקות דהנידון חי בודאי אי אפשר לבדקו וליחוש דלמא טריפה הוא ולא רצו אלא ללקות ולחבול את הטריפה אע"כ דחובל את הטריפה חייב. שוב מצאתי כן בתשובת מהר"י אסאד חיו"ד סי' פ' אלא דבמנחת חינוך פ' משפטים כתב בפשיטות להיפך עיי"ש. ואי נימא דחייב מה מאוד מיושבים דברי הרמב"ם שפסק דבמלקות לוקין העדים זוממין אף שכבר נעשה ולקה הנידון, ותמהו עליו מנא לי' ומאי טעמי. ולהנ"ל הדבר נכון מאוד דבשלמא במיתה אמרינן בשביל שיהיו דברי חכמים קיימין דנהרג הוא טריפה מהמיעוט משא"כ לענין מלקות אף דנימא דהנידון טריפה מ"מ עשו הב"ד שלא כדין שלקו את הטריפה והחובל בטריפה חייב כנ"ל:

כי תצא למלחמה על אויבך וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם כי ד' אלקיך עמך המעלך מארץ מצרים והיה בקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן ודבר אל העם ואמר אליהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם אל ירך לבבכם אל תיראו וגו' כי ה' אלקיכם ההולך עמכם וגו' להושיע אתכם יל"ד דפתח בלשון יחיד כי תצא וסיים בלשון רבים כקרבכם אל המלחמה. ועוד דמתחלה אמר סתמא לא תירא מהם ולבסוף הוצרך הכהן לומר להם שלא ייראו. ורש"י פי' שמע ישראל אף שאין בידכם אלא זכות שאתם אומרים שמע ישראל. ונראה כי נאמר פחדו בציון חטאים ומי שאינו מפחד ושם ה' מבטחו הוא יכול להשען בשם אלקיו כי ה' יהי' בעזרו כמ"ש נכון לבו בטוח בה'. והלל ע"ה כאשר שמע קול צווחה אמר מובטח אני שאינו בתוך ביתי כי הרגיש בלבו בטחון והבוטח בה' חסד יסובבנהו, כי הירא שמים באמת לא יירא משום דבר כ"א רק מפחד עוז לאלקים והדר גאונו ופירשתי הפסוק בפ' ויצא "ויירא יעקב ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים". כי בצדיקים נאמר משמועה רעה לא יירא כי המורא הגדול שצריך לירא מהקב"ה הוא מדחה כל היראות של בשר ודם ורק מפחד ה' ומהדר גאונו יש לצדיק לירא ואף את מקדשי תיראו ששם מקום השכינה וממורא מקדש יש לדון עאכו"כ שיש לירא מהקב"ה בעצמו ויעקב אבינו ידע את זאת כי אין מורא בלבו וסר פחדו רק את האלקים הוא ירא, ע"כ ויירא יעקב אחרי שהרגיש בעצמו מורא מה שלא הי' דרכו מעולם שאל בלבו מה נורא המקום הזה האיך אפשר שאני אירא, ובא כמשיב בע"כ אין זה רק בשביל שזה בית אלקים ונפשי מרגשת בהדר גאונו וא"כ שהנפש תירא כבר מבית הכנסת מקום כבוד ה' מזה אוכל לשער מורא שמים. וכמ"ש וימצא מאה שערים לשון שיעור, ה"נ פירושו וזה שער השמים, מהמורא שיש לי מהמקום הזה אוכל אני לשער ולחשוב עאכו"כ יהי' מורא שמים. ופירשתי הפסוק בפ' וישלח "קטנתי מכל החסדים וגו' הצילני נא וגו' כי ירא אנכי אותו פן יבא והכני אם על בנים ואתה אמרת היטב איטיב עמך" ופרש"י נתמעטו זכיותי ע"י החסדים, והקשה רמב"ן שא"כ מה סמך על הבטחת היטב איטיב עמך אחר שנתמעטו זכיותיו. ונראה כי פחדו בציון חטאים כתיב, ומי שמתיירא ואינו בוטח בה' זהו לאות שאין צדקתו שלימה, ע"כ אמר יעקב אבינו ע"ה קטונתי שנתמעטו זכיותי ועוד כי ירא אנכי אותו ומחמת יראה זו יש לחוש פן פחד פחדתי ויחתיני ויבא והכני אחרי שאני ירא. אבל אתה אמרת היטב אטיב עמך ופירש"י בזכות עצמי ובזכות אבותי, ונתיישבה קושיית רמב"ן נהי שעל זכות עצמו לא סמך מ"מ יעמוד לו זכות אבות. ואחר כל האמור הנה כשישראל יוצאים להלחם באויביהם מעטים נגד רבים ובוטחים בה' אז אין להם לירא מהם ומהמינם כי זכות האמונה והבטחון כדאי הוא שתעמוד להם לעשות חיל ושונאיהם יפלו לפניכם לחרב, אבל כששמים בטחונם ברוב רכב וסוס למלחמה ומה' יסורו לבם אשר אין מעצור לפניו להושיע ברב או במעט אז כבר הם חוטאים ויש להם לירא מעבירות שבידם, וז"ש כי תצא למלחמה ביחידות אף שתראה עם רב ממך אז אני אומר לך כשבטחונך בה' הוא כסלתך ואינך צריך לירא מהם כי ראינו מזה שה' אלקיך עמך המעלך מארץ מצרים כמו ששם לא נגאלו ישראל אלא בזכות אמונה שהאמינו בה' ובמשה עבדו אבל והיה כקרבכם אל המלחמה המון אנשים רבים צבאות המלחמה זה לאות לבני מרי שאינם בוטחים בה' המלמד ידם לקרב כ"א בתקפם וגבורתם ע"כ יש להם לירא ובעבור זה צריך הכהן לגשת אל העם ודבר אליהם דברים קשים כגידין על אשר הסירו בטחונם מהשי"ת ובכ"ז אומר להם אחרי שהוא כחום יכפר עון ע"כ אף שחטאתם בזה לבטוח בכוחכם וחילכם בכ"ז אל ירך לבבכם, ויאמר להם שמע ישראל אע"פ שאין לכם זכות אלא קריאת שמע בכ"ז ה' אלקיכם הולך עמכם. וידוע החילוק שבין עזר לתשועה, העזר הוא אם גם הנעזר מסייע לעזרתו ותשועה כשהנושע אין בידו לעשות מאומה לתשועתו רק הנושע לבדו, לפ"ז כשיש לישראל בטחון בהקב"ה עזרתו יבא להם בבחינת עזר אחרי שבטחונם וזכיותיהם המה ג"כ גורמים לעזרה, אבל אם אינם בוטחים בה' ונאספו רבים הבוטחים על חילם אז אין להם זכות לסייע לנצוח האויבים רק לה' התשועה ע"כ נאמר כי ה' אלקיכם הולך עמכם להושיע אתכם אף שאין אתם מסייעין:

מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו ולא ימס את לבב אחיו כלבבו הכוונה כי להיות מנהיג ומוכיח ועומד לרועה עמו צריך להיות פניו כחלמיש ולא יירא ולא יחת מן הקמים עליו כ"א יחזיק ויאמץ להוכיח בשער בת רבים ולא יבוש ולא יירא לומר זה ישנאני מפני תוכחתי ואם יש במוכיח מדות הללו אז ראוי לו לעמוד בראש כי בודאי דבריו יעשו רושם בלב האנשים וגם לב הערל והאטום בכ"ז ע"י דבריו כאש בלי בושת ומורא ג"כ ימס, משא"כ איש עם היותו ירא שמים עד למעלה אבל לבו רך כדונג ותמיד הוא ירא מלדבר עם אחיו כאשר עם לבבו הנאמן מיראתו מדבר אולי ישנאו לו, לאיש כזה אינו ראוי כסא כבוד לישב בראש כי אף שהוא ת"ח ולבו נשבר בקרבו בכ"ז לא יועיל מאומה לאחיו לשבור את לבם ג"כ ולמול את ערלת לבבכם, וטוב לו כי ילך וישוב לביתי ולא יעמוד להוכיח בשער בת רבים כי אינו ממלא את מקומו כאשר יאות, וזהו מי האיש הירא ורך הלבב הוא ילך וישוב ביתו וימנע מלישב בראש והטעם כי הוא בודאי לא ימס את לבב אחיו כלבבו. כלומר אף שהוא צדיק וירא את ה' ולבו כשבר בקרבו מפני פחד ה' ומהדר גאון עוזו בכ"ז לא יפעול מאומה להמס ג"כ לבב אח"ו כלבבו:

הספד:

עת ספוד. על אשר ניטל הוד. עטרת תפארת. צבי אדרת הוי אריאל זקן בא בימים. רם על כל רמים.

מלאך מליץ מני אלף. לפני מלכים יתיצב אלקים עליו נצב אוהב ישראל בנפשו גופו ומאודו. עבד ה' מנעורו ועודו. נגיד נגידים ידבר. וחיילים יגבר. הוא הגבר הוקם על. על במותיו חלל בפי ישרים יתהלל. שמו נודע ביהודה ובישראל גדול כמו"ה משה מינטיפיורי זצ"ל. קוננתי עליו ביום ב' פ' שופטים ער"ח אלול שנת תרמ"ה לפ"ק פק"ק ראדוויטץ:

בפרשת היום נאמר "כי ימצא חלל באדמה וגו' לא נודע מי הכהו וגו' והיתה העיר הקרובה אל החלל ולקחו וגו' וענו ואמרו וגו' כפר לעמך ישראל אשר פדית ה'" - ובמדרש "כפר לעמך ישראל אלו החיים אשר פדית אלו המתים מלמד שהמתים צריכים כפרה". אחי ורעי! הלא תדעו כי שר וגדול נפל בישראל ה"ה הרב הצדיק אשר שמעו הילך בארבע כנפות הארץ ממזרח שמש עד מבואו מהולל שמו, אשר חשף זרוע קדשו וראו כל אפסי ארץ את ישועתו, נגיד ומצוה לאומים, מגן ומושיע לבני ישראל בכל עת צרה וצוקה, כמו"ה משה מינטיפיורי זצ"ל. ובכל מקום אשר השמועה המבהילה הגיעה אבל ומספד כבד שח ואפר יוצע לרבים, כי הוא הי' יחיד בדורו אין כמוהו בכל הארץ אשר רוח ה' נוססה בקרבו רוח אהבת עמו אשר מסר נפשו עליהם עשרת מונים בכל מקום אשר צעקתם עלתה אל האלקים מפני נוגשיהם, לא חס על נפשו ומאודו עמלו ויגיעו, השליך נפשו מנגד ולא שקנו ולא שלו עד שהוציא משפטם לאורה. ואף שהי' מושבו על גפי מרומים וכסאו מוטל בין גדולים ורמים כתרוהו מנוחה ושלום הי' בחילו ושלוה בארמנותיו, בכ"ז השתתף בצערן של צבור בכל מקומות מושבותיהם. וכל תענוגי ומעדני מלכים לא נעמו לחכו עד אשר שבר מלתעות כפירים ושיני אריות. ויש להמליץ עליו דברי הנביא (ישעי' ס"ג) בכל צרתם לא צר ומלאך פניו הושיעם באהבתו ובחמלתו הוא גאלם והקרי הוא לו צר בוא"ו.

כי הוא ישב שקט ושאנן על שמריו וגם בעת שישראל הי' לחרפה ולמשסה מ"מ אותו הוציאו מן הכלל כי הי' נכבד אצל שרים ומלכים וחורי ארץ התארחו בחברתו, ע"כ בכל צרתם לו לא הי' צר כ"א הצר לו מאד לראות בסבלות אחיו ע"כ הוא היה מלאך פניו להושיעם מלאך רחמים עושה שליחותו של מקום ובאהבתו הרבה ובחמלתו הגדולה הוא הושיעם וגאלם מני צר, ולמד לעשות כן ממרע"ה שנאמר בו ג"כ "ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם" ופירש"י נתן עינו ולבו להיות מיצר עליהם", כי האדם אשר בעיניו יראה ולבו בל עמו אם יגדל ויהי' לאיש אשר מרומים ישכון נפרד מחברת עניים המדוכאים ובקהלם לא תחד כבודו, איש כזה אחרי שנעלמו ממנו הצרות אשר ירדפו כאויב את האומללים, כחרש יאטם אזנו לא יפנה לא להם ולא להמונם כי אחי רש שנאותי. אבל מי שלבו שלם עם ה' וקשור בעבותות אהבה עם אנשי אומתו אף אם יגביה עוף לעלות מעלה מעלה ונכון לבו בטוח שכל הרפתקאות דעדו על עמו אליו לא יגיע, בכ"ז לבו עליו יכאב ונפשו אליו תאבל ע"י הנרדפים ההולכים בלא כח לפני רודף, ויקיים בעצמו "כי ימוך אחיך עמך" אע"פ שהוא מך ונדכה בכ"ז אחיך עצמך ובשרך הוא ומבשרו אל יתעלם להוציאו ממסגר אסיר. וזהו שאנו אומרים על הנספד ויגדל משה אף שזה האיש משה ידענו מה הי' לו רוב גדלו עשנו ותפארתו והמרחק רב בינו ובין הנדכאים, מ"מ ויצא אל אחיו וירא בסבלותם בכל עת שסבלו עול כבד הרגיש בנפשו רגשת קודש כי אך עצמו ובשרו הם ונתן עיניו ולבו עליהם להצילם בכל מאמצי כחו. כי לא לבד למראה עיניו ישפוט הצר והמצוק שראה בעיניו כ"א גם לבו הי' שם כל הימים דבוק עם ישראל קרובו ע"כ אף שלא הגיע עדיו לראות בצרת אחיי בכ"ז לבו הרגיש אהבה וחמלה רבה, ע"כ אף שנאמר בפרשתינו שאם ימצא חלל רק העיר הקרובה אל החלל היא מחוייבת להביא כפרה על החלל, א"א כיון שאמרו חז"ל ת"ח שמת הכל כקרוביו. א"כ באיש הרב והנשא הזה אשר אנו עסוקים בהספדו אחרי שהוא אהב את כל ישראל כאנשים אחים והוא חשב כל ישראל כעצמו ובשרו ע"כ אנשים אחים אנחנו אתו ועלינו לקונן הוי אח ועל כל בית ישראל לבכות את השריפה אשר שרף ה' באפו וחמתו והוסר המצנפת והורם העטרה גלה כבוד מישראל כמ"ש "אשכול הכופר דודי לי' ודרשו חז"ל איש שהכל בו נוטל הקב"ה לכפר עוונותיהן של ישראל" כי איש כזה אשר מסר נפשו זה כמה פעמים על כלל ישראל איש מהיר במלאכתו כמוהו אשר לפני מלכים יתיצב חרף נפשו למות לעבור ארחות ימים במקום סכנה ככחו אז בימי נערותו כן כחו עתה בימי זקנתו לא נס ליחה להרטיב עצמות יבשות בית ישראל בעת צרתם, ולא כהתה עינו עין הטוב והמטיב הוא נשא על לבו הטוב את כל בית ישראל את כולם נשא רוח אהבתו, ע"כ אחרי שהי' איש שהכל בו ר"ל כל אדם מישראל הי' חתום באוצרות לבו הטהור ע"כ הי' דודי לי אוהב וריע לכל איש ואיש קטן וגדול שם הוא. אמרו רז"ל "פעם אחת דרש ר' עקיבא וביקש הצבור להתנמנם פתח ואמר ילדה אשה אחת ס' רבוא בכרס אחד וננערו א"ל זה משה ששקול כס' רבוא מישראל", כי מרע"ה אשר חרף נפשו למות עבור ישראל כמ"ש מחני נא מספרך והתאחד כ"כ עם כלל ישראל עד שנפשו בנפשם קשורה ואם יאבדו הם ח"ו אז ווי אבדה גם נפשו ונבחר לו מות מחיים ע"כ הי' שקול ככל ישראל. וכמו כן הנספד אשר הי' ג"כ איש שהכל בו כנ"ל ונשא על לוח לבו הטהור כל בית ישראל, ע"כ גם הוא הי' שקול ככל ישראל ונטלו הקב"ה לכפר עוון ולהתם פשע בית ישראל, אבל גם אם נניח הדברים כהוייתן איש שהכל בו נוכל לומר בצדק על הנספד שהי' איש שהכל בו, כי יש גדול בתורה ובמעשים טובים ואהוב ונחמד אצל היראים ושלמים אבל הקלים והרקים אשר יראת ה' סר צלם מעליהם ימנעוהו מכבוד כי לעיניהם אין ערך לתוה"ק ויראת ה' טהורה. ויש בני אדם אשר הם גומלי חסדים טובים אוהבי אדם בעלי רחמים וחמלה אבל אין בהם ריח תורה ויראה חטאם בצדקה יפרוקו ועל כל פשעיהם תכסה אהבת הבריות אשר שמה קן בלבם, ואנשים כאלו אף אם ינחלו כבוד מאנשי גילם אנשים כערכם אשר גם המה נתקו מוסרות התורה והשליכו עבותימו. אבל המחזיקים בתורת ה' בכל לבם ונפשם לא יוכלו לכבדם בכל תוקף. ועוז כי צר להם שפרקו עול תורה מעל צוארם וכל פעלם בצדקה וגמילות חסדים מאפע אחרי שעזבו את תוה"ק מירו אחור, לא כן זה האיש הרם והנשא אשר איש צדיק תמים הי' בדורו לא מש ולא זע מכל פקודי ה' הישרים לא נפל דבר אחד מכל דברי התורה ודברי חז"ל ארצה, את כולם קיים בעצמו ככל הלכותיו וחקותיו עד שהי' למופת ולפלא בעיני העמים שאיש כזה אשר כל תהלוכותיו עם אצילי הארץ יהא זהיר ונזהר כ"כ בדקדוקי מצות קלות וחמורות וגם הי' בעל צדקה וגמילות חסד אין כמוהו אם נחפש כמטמונים בקצוי ארץ וים רחוקים. ואת העמודים יכין ובועז שהעולם עומד עליהם תורה עבידה וגמילות חסדים את כולם החזיק במעוזו, איש כזה הוא איש שהכל בו, כל כתות האנשים כולם יהללוהו וישבחהו בפי ישרים יתהלל עבור ישרו וטובו ונדיבות לבו הנאמן, ובדברי צדיקים יתברך ברוב צדקתו יתקדש ובקרב קדושים יתאמר, ויש לומר עליו דברי המדרש "כשמת משה רבינו אמרו העליונים צדקת ה' עשה והתחתונים אמרו תורה צוה לנו משה" כי אמרו רז"ל צדיקים תחלתן יסורין וסופן שלוה וברשעים להיפך ואמרו עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה, לפ"ז האנשים אשר פרקו מעליהם עול תורה ויראה והמה תחלתן שלוה ובעוה"ז עומדים ברום המעלה כל אשר להם ירבה ויפרוץ לרוב דגן ותירוש המה יכונו בשם עליונים כי הם לע"ע למעלה ראש, והמה פארו ושבחו את משה שהי' עושה צדקות בכל עת פזר נתן לאביונים ולכל נענה ונגש הי' אח לצרה, אבל התחתונים המה הצדיקים אשר הם לע"ע בשפל המדרגה וכדרכה של תורה פת במלח יאכלו ומים במשורה ישתו המה יתאמרו במשה רבינו יפארוהו וישבחוהו אשר תורה צוה לנו משה. ובתנחומא ריש פרשתנו איתא שופטים ושוטרים תתן לך מלמד שנקראו הדינין על שם משה זה אחד משלשה דברים שמסר נפשו עליהם ונקראו על שמו נתן נפשו על התורה שנאמר ויהי שם עם ה' ארבעים יום וגו' ונקראת על שמו שנאמר זכרו תורת משה עבדי. נתן נפשו על ישראל שנאמר ועתה אם תשא חטאתם וגו' ונקראו על שמו שנאמר לך רד כי שחת עמך. נתן נפשו על הדינין שנאמר ויך את המצרי וגו' ויאמר מי שמך לאיש שר ושופט לפיכך נקראו על שמו שנאמר ומשפטיו עם ישראלי. והנה כל אלה חברו יחדיו גם באיש משה נשיא אלקים בתוכנו, גם הוא מסר נפשו על התורה אשר החזיק לומדי אלה מצפון ואלה מים אשר אליו ידרושו להיות לו למשען ולמשענה לכולם פזר נתן כפי מסת ידו הגדולה ובצל כספו חכמת התירה בחוץ תרונה ברחובות תתן קולה שהרחיב לה הדרך ע"י החזקתו מידו הרחבה ומלאה אשר היתה פתוחה לרוחה, ושמסר נפשו על ישראל עם קרובו כבר גלוי וידוע לפני כל באי עולם שעבר ארחות ימים ונהרות ולא חס על בריאות גופו ועמלו ויגיעו להציל עשוקי נדחי ישראל, וגם מסר נפשו על הדינין בכל מקום שראה עמל וחמס והטיות משפט הרהיב בנפשו עוז והתאזר חיל להעמיד הדין על תלו ולהוציא משפט לאורה, ע"כ בצדק נוכל לומר עליו כדוגמת שאמרו על מרע"ה, שמסר נפשו על התורה ועל ישראל ועל:

וכוונת המדרש שנקראת התורה על שמו, נראה כי יש מתאוננים ומתלוננים על התוה"ק שהיא ח"ו אכזרית לא תדע חוס וחמלה אחרי רואם שגוזרת ואומרת שעובר עבירה אחת דתו להמית או אם בין הכות הרשע מכת מות והלא אין לך אכזריות גדולה מזו בשביל שעשה בשבת מלאכה או אכל נבלות וטריפות יומת או ילקה, אבל באמת אנו יודעים כי טוב וישר ה' והתורה תחלתה ג"ח וסופה גמילות חסדים אך טוב וחסד כל כתיבותי' ושלום ושלוה כל ארחותי' ומה שגזרה עונשים חמורים על העבירה הוא כמ"ש בפרשתנו ע"פ שלשה עדים יומת המת ודרשו חז"ל המת דמעיקרא, כי אחרי שפקר ומרד בה' ועבר בשאט נפש ובזדון לבו על פקודי ה' ישרים אז כבר הוא מת מעיקרו ושרשו ושורש מארץ החיים שאחרי שעיקר חיות ישראל הוא קשור ודבוק בעבותות התורה ומי שקצץ את פתיל סכלת המחברו עם התורה כבר יבש מעיינו ונקצץ אילנו, ע"כ אין כאן אכזריות אם יומת על פי ביד אחרי שכבר מת הוא וגברא קטילא, והמופת עי"ז שהתורה היא עיקר חיותנו הוא ממה שראינו משה רבינו ע"ה הי' שם עם ה' ארבעים יום ולא אכל ולא שתה בשגם הוא בשר והי' צריך למזון הגוף להחזיקו בכ"ז אחרי שהי' דבק כ"כ בתורת ה' ויראתו דיבוק חזק ואמיץ בקשר עליון דאורייתא לא הי' צריך למזון הגוף כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כ"א על כל מוצא פי ה' יחי' האדם וכל אדם אשר יש לאל ידו להדבק כ"כ בתוה"ק עד שכל מחשבותיו קשורים בעבותי אהבת התורה הוא אין צריך למזון הגוף כמ"ש ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו שראיית פני האדון ה' הוא לא לבד משיב נפש כ"א גם הגוף מקבל מזה מזונו רק דלית בר נש יכול להגיע למדרגה רמה כזו זולת מרע"ה, אבל עכ"פ ראינו מזה שמרע"ה לא הי' לו צורך למזון הגופני כי התורה נותנת חיים לעושיה והיא מקור חיים ע"כ מי שעזב את מקור חיותו בעברו על מצות ה' כבר מת הוא ועבר ובטל מן העולם ומיתתו ע"י ב"ד אינה אכזריות. ובמדרש אמרו אמר לו הקב"ה למשה רבינו אע"פ שיש לך כמה שמות טוביה ירד אביגדור אינני קורא אותך אלא בשם שקראתיך בת פרעה משה וכבר אמרנו בכוונתו שהשם משה מורה על מדת רחמנות וטוב לבב כי ע"י רחמנות בת פרעה נשאר בחיים חיותו של משה רבינו ולא מת בקנה וסוף וגם שם משה מורה שהיא משה את ישראל ממים הזדונים וים הצרות שעברו עליהם ע"כ לא נקרא משוי או נמשה כ"א משה כאשר נעשה עמו בימי עלומיו ונעוריו רחמנות כן הוא יגמול חסד למשות את ישראל ממים הזדונים, ח"ש הקב"ה למשה רבינו "כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם" ע"כ מצאת חן בעיני הטוב והמטיב על אשר אני יודע אותך בשמך הנכבד משה המורה על החסדים והטובות שתגמול עם ישראל וחנותי את אשר יחון ורחמתי את אשר ירחם. וע"כ לדעתי נקראת תוה"ק תורת משה להורות ג"כ שהיא מלאה חן וחסד ורב חנינה וחמלה והיא תורה אותנו להיותנו ג"כ כמשה טוב ומטיב, וזהו כוונת המדרש שהתורה נקראת על שמו, ושלא תשאל האיך אפשר שתוה"ק היא תורת חסד הלא היא החרוץ משפט מות לעובר על פקודי' שזה נראה כאכזריות, ע"כ בא כמשיב אחרי שמרע"ה מסר נפשו על התורה שכל עיקר נפשו וחיותו הי' תלוי בקיום התורה ורק היא נתנה קיום לנפשו והמופת על זה שהרי כשהיה עם ה' לקבל התורה לחם לא אכל ובע"כ שמזין התורה לחם אבירים אכל איש א"כ מוכח שמי שעוזב את התורה כבר פסק לחיותי' וגברא קטילא הוא א"כ שפיר יש לקרות התורה תורת משה המורה על מדת רחמנות. והנה על איש כזה אשר ירום ונשא יגבה מאוד יש לנו לקונן איכה יועם זהב השליך משמים ארץ תפארת ישראל. וכמו שאחז"ל בפסוק ויראו כל העדה כי גוע אהרן שלא האמינו ישראל שאהרן מת ואמרו האיך מלאך המות יכול לפגוע בו באדם שעמד במלאך המות ועצרו דכתיב ויעמוד בין המתים ובין החיים כמו כן הנני יוסף להפליא את העם הזה איך השר משה מונטיפיורי אשר שר עם אלקים ועם אנשים ויוכל, אשר פגע פעמים במלאך המשחית אשר רצה באפו וחמתו לכלות שונאי ישראל והוא בצדקתו השיב חמתו מהשחית והאיך פגע בי בעצמו מלאך המות ולא חל ולא זע ממנו. אבל כמו שאמר הקב"ה למרע"ה על אמרו אחר כל אותו הכביד והגבורה שראו עיני אני מת א"ל הקב"ה מי גבר יחיה ולא יראה מות כמ"ש במדרש (מובא בי"א ערך משה אות צ"ט) שאחרי שגם הוא בשר ילוד אשה ע"כ הוכרח למות כי העפר ישוב אל הארץ, כמו כן זה האיש משה אף שגדול ורם היא כביר ורב ערך גבר בגוברין מ"מ באשר הוא אדם סוף אדם למות ומי גבר ילוד אשה אשר לא יראה מות ויחי' לנצח:

וא"ת א"כ מה לנו להתאבל על מיתתו אחרי שמת זקן ושבע ימים יותר ממאה שנה א"כ כבר מלאו ימיו ושנותיו וכבר הגיע לגבול היותר אפשרי בחק חי' האדם א"כ מה לנו להתאונן על מיתתו הלא כל האדם כוסף ואמר מי יתן אחריתי כמוהו. ע"ז אומר בדברי הנביא "כה אמר ה' התבוננו וקראו למקוננות ואל החכמות שלחו ותבואנה ותקראנה עלינו נהי איך שדדנו".

וצריך להבין מה צורך להתבוננות ולחכמה לקונן על שבר בת עמי חורבן בית תפארתנו הלא אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יענה איך שודדנו. אבל כוונת הדברים עפמ"ד במ"ר "קשה סילוקן של בחורי ישראל יותר מחורבן ביהמ"ק שנאמר קרא עלי מועד לשבור בחורי' כי רבים מהאפיקורסים אומרים לנפשם שאין מן הצורך להתאבל על חורבן בהמ"ק והסרת מלכות בית דוד כי ראינו בספר דברי הימים למלכי הארץ שכל האומות אשר חיו בימי קדם והיו מולכים בכיפה וכגובה ארזים גבהם וחסנם הי' כאלונים כמו היוונים הרומיים הכשדים וכדומה בכ"ז ברוב הימים הכל נשכח כלו ואפסו מן הארץ ועוד אינם והיו לאין כי כן הוטבע בתהלוכות תבל שלאום מלאום יאמץ ובעת יזרח שמש אומה אחת תבוא שמש אומה אחרת וכמו שסוף אדם למות כן סוף אומה שלימה לעזוב לאחרים חילם. ואם ככה נעשה באומות הגדולות מושלי תבל ומלואה אשר מלכו מהודו ועד כוש כמתפסח ועד עזה א"כ ק"ו בן בנו של ק"ו שיעשה כן לאומה קטנה כעם ישראל נאמר עליו כי אתם המעט מכל העמים ומה כחו כי ייחל לעמוד חי כל הימים ולא יראה שחת כהמון לאומים עמים רבים גדולים ועצומים ממנו אשר נאבדו ברבות הימים. ע"כ ינחמנו בזה א"ע שלא להתאבל על אבדו מחמדינו אשר הי' לנו בימי קדם ובעינם יראה חורבן ביהמ"ק כמו מיתת איש זקן ושבע ימים אשר מלאו ימיו ושנותיו וכוס החיים שתה לרוי' מלא על כל גדותיו שאין מקוננים עליו כל כך כי זה דרך כל האדם אבל אם נקטף באבו איש נער ורך בשנים כי יעלה המות הכורת לקצור מארץ חיים איש צעיר לימים בעודו בימי עלומיו יבלענו השחת אז הכל צועקים שמת בלא עתו וזמנו בטרם בא עוד עת קצו, האלקים העביר את המועד לכה חי ובדמי ימיו קצר שנות חייו, וז"ש קשה סילוקן של בחורי ישראל שנסתלקו מן העולם עוד בימי בחרותם זהו קשה לאדם יותר ויותר מחורבן ביהמ"ק כי בחורבן ביהמ"ק אומרים כבר בא מועד אתא קצו ובדרך הטבע היתה לחורבן ולשממה, אבל כאשר ימהר המות שללו, חיש בז צעיר לימים, אז הכל מודים ואומרים שלא בא עדיין מועדו כ"א ה' קרא עלי מועד הוא קרא ושרק על המועד שיבוא קודם זמנו לשבור בחורי. אמנם רק מי שיראה הדברים בלא התבוננות ינחם את עצמו בתנחומין של הבל כזה לומר שמדרך הטבע הי' שמלכות ישראל תנטל מהם, לא כן מי שמתבונן כל הדבר ורואה בעין חודרת הדברים לאשורם יראה ויבין אחרי שמדרך הטבע לא הי' באפשרי לאומה הישראלית להתקיים אפילו שעה אחת נגד המון גוים רבים הסובבים עליו תמיד והיו לה כאויבים וכל מחשבותם ומזימותם לרעה היתה להכחיד ישראל מגוי ולא יזכר שמו עוד וישראל לא בכח ולא בחיל גברו ועתקו על קמיהם שונאיהם ומנדיהם רק יד ה' עשתה זאת להעמידם חיים וקיימים למעלה מדרך הטבע, וע"כ היד ה' תקצר להעמידם על תלם ומכונם עוד כל ימי הארץ, וכיון שכן שכל קיומם לא הי' בדרך הטבע ורק למעלה מן הטבע א"כ כמו שמקיימים מאז ומקדם בכחו הגדול הי' יכול לקיימם גם אח"כ ולא לפזר אותם בין הגוים. אלא ודאי שמפני חטאינו גלינו מארצנו ופני ה' חלקם על אשר הלכו עמו בקרי עזבם למקרה הזמן ויתנהגו ע"פ דרך הטבע, וע"פ הטבע הלא טבעו ואבדו מן הארץ, וז"ש התבוננו ושלחו למקוננות אם גם לפום רהיטא אין לכם לקונן על חורבן בית תפארתינו, אבל אם תבינו ותדעו להשכיל אז תקראו לקונן אל החכמות המבינות שע"כ נמסרתם בידי הטבע אשר שלטו בכם לרעה על אשר עזבתם את ה' ע"כ עזב אתכם להילוך הטבע. והנה כמו כן אני אומר על הנספד אף שלפי מראית העין נראה שאין לנו להתאבל עליו אחרי שחי ימים רבים והגיע כבר לקץ האחרון אשר הושם לחק חיי האדם, בכ"ז אחרי שהש"י הניחו בחיים חיותו לאורך ימים כל כך מה שרוב בני אדם לא יגיעו אליהם והגביהו למעלה מן הטבע ע"כ עלינו לבכות על אשר הש"י הסיר צלו מעלינו ולא השאירו עוד לברכה ימים ושנים רבות:

ועוד מטעם אחר יש לנו להצטער על העדרו אף שחי ימים ושנים הרבה עפמ"ד בגמרא ר' יוחנן שמע דאיכא סבי בבבל תמה ואמר למען ירבו ימיכם וגו' על האדמה כתיב כיון דשמע דמקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר האי דאהני להו". ופי' הרש"א בברכות דף יו"ד לפי שעתידין כל בתי כנסיות שבחוץ לארץ להיות נקבעין בארץ ישראל א"כ הוה להו כמו שהיו בארץ ישראל המקדימים והמעריבים לבתי כנסיות עיי"ש. וכמו כן יש לנו לומר על הנעדר שעל כן זכה לזקנה ושיבה טובה אחרי שידוע עוצם אהבתו ותשוקתו אל ארצינו הקדושה עיניו ולבו שם כל הימים כל מעיינו בה להרים ולהחזיק יד יושבי' ע"י שעשה להם בתי מחסה ואסתר מזרם וממטר ושלח לחמו על פני חוצות ירושלים הי' להם למשען ולמשענה מטה עוזם, ע"כ אחרי שרוחו ונפשו שם הי' ושבע פעמים כתת את רגליו לשום לדרך פעמיו לשאוף אוירא דא"י חיי נשמות ע"כ נחשב לו כאלו שם על האדמה משכן כבודו ונתקיים בו למען ירבו ימיכם על האדמה. והנה הזקן אשר כבר בטולו כחותיו והגיעו ימיו אשר אין לו בהם עוד חפץ לעשות דבר מה לטובת הכלל וכבר הוא כלוא בחדר המטות אין יוצא ואין בא ונסתמו ממנו מסורת מעיינות החכמה והוא גבר אשר לא יצלח עוד לכל מלאכה וימי חייו עליו למשא עיפה נלאה נשוא, ע"כ הקב"ה מסלקו מעולם המעשה אחרי שלא יוכל עוד לפעול מאומה ונבחר לו מות מחיים. לא כן האיש משה אשר לא כהתה עינו ולא נס ליחה ככחו אז כן הי' כחו עתה אף בימי האחרונים אשר רק כפסע הי' בינו ובין המות בכ"ז לא נח ולא שקנו לעשות לטובת הכלל כפי יד ה' הטובה עליו, על איש כזה אשר נוכל להמליץ עליו דמקדים ומחשיך לבי כנישתא, ר"ל כמו שבנעוריו מקדמת דנא בבוקר ימי חייו פעל ועשה לטובת בי כנישתא הוא כנסת ישראל אשר נשא אותה על לבו הטהור להיטיב עמה. כמו כן בעת אשר כבר החשיך שמשו לעת הערב לא הניח ידו מלעשות גדולות ונצורות עבור כנסת ישראל, על איש כזה אף אם חי אלף שנה מ"מ מיתתו היא לנו העדר ואבידה גדולה. ומה גם שמת בלא בנים ואמרו חז"ל בכו בכה להולך בלא בנים, א"כ בודאי תאני' ואניה יאוננו ויתאבלו בכל שערי בת עמי:

ואין לנו נחמה רק מאז"ל (פ' נח) אמר הקב"ה למת בלא בנים פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם יש לך פרי יפה מן הבנים תולדותיו של אדם אלו מעשיו הטובים כמו כן זה האיש גאון עוזנו מחמד ישראל אע"פ שלא הוריש כתרו לבנים ולא זכה לבנים לא נאמר עליו שהוא עץ יבש כי ה' נתן לו יד ושם טוב מבנים ומבנות שם עולם אשר לא יכרת מפינו הדור האחרון אשר ישבחוהו כל האומים, וכמו שפירשתי לעיל פ' כי תשא והלוחות מעשה אלקים המה, שלא לבד איש הישראלי יראה שישרים כל דברי התורה כ"א גם האומות העומדות מחוץ למחנה שכינה יכירו וידעו כתב יושר דגרי אמת. וזה מופת שהתורה היא מן השמים בת אל חי עייש"ה. כמו כן על הנספד לא לבד אחינו בני ישראל יכרעו לפניו להכיר גדולתו כ"א כל העמים יחדיו בלי הבדל לאום כולם יתנו לו כתר ויכתירוהו לאיש הבינים אשר לא נמצא כמוהו, כמו שכ' במכה"ע כי מלכת ענגלאנד בכתבה תנחומים אל משפחת הנעדר פיה פתחה בדברים אלה "לא אתכם צריך אני לנחם כ"א אתם צריכים לנחם אותי, כי במות מונטיפיורי הלך לעולמו האדם היותר גדול שבאלכותיו כי אנשים גדולים היו בכל זמן ועידן, אבל אנשים גדולים אשר לבם הי' פתוח כאולם לאהוב את כל העולם רק מעט מזעיר היו, ומהם היו מונטיפיורי היותר גדול, אשר אור לנו כל הימים לאות ולמופת. רה היו. דברי המלכה. ואיש גבר בגוברין כזה יחיה ולא יראה המות כ"א לדור ודור יכונן כסאו לשם ולתפארת ישראל אשר קדש את שמם ברבים ועל ידו אשר אהבת האדם על לוח לבו מזה ומזה הי' כתוב בעט ברזל ועופרת לא לבד אל אנשי דתנו כ"א לכל אשר בשם אדם יקרא נודע לרבים כי ישראל קדושים הם זרע ברך ה'. ובמ"ר פ' עקב "ברוך אתה בבואך זה משה בביאתו לעולם קרב רחוקים זו בת פרעה וברוך אתה בצאתך זה משה ביציאתו מן העולם קירב רחוקים זה ראובן שנאמר יחי ראובן ואל ימות", כי בת פרעה ירדה לרחוץ מגילולי ע"ז כפירש"י וחזרה בתשובה וגם ראובן חוזר בתשובה ע"כ בקש משה רבינו רחמים עליו שתקובל תשובתו ואל ימות בעוה"ב כדאיתא בספרי שם, כמו כן זה האיש משה מונטיפיורי בעת היותי בעולם קרב רחוקים שאף אשר לא מבני ישראל המה הרחוקים ממנו גם אותם קרב כמו המלכה האדירה הנ"ל אשר הוצק חן בשפתותי' לפאר ישראל. אבל גם מיתתו תקרב רחוקים כמ"ש לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו ועלינו לשוב בתשובה שלימה אחרי שנטרף ממנו גאון עוזנו וחמד לבנו אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים. ואיתא בפדר"א הובא בטור או"ח ה' ר"ה שבר"ח אלול אמר הקב"ה למשה עלה אלי ההרה לקבל לוחות שניות והעבירו שופר במחנה שלא יטעו עוד אחרי ע"ז. ומטעם זה אנו מתחילין לתקוע בר"ח אלול כי השופר מעורר לחזור בתשובה ומרמז ג"כ על התשובה כי כמו שבתחלה תוקעין תקיעה פשוטה ואח"כ שברים תרועה ומסיים בתקיעה פשוטה. כמו כן אלקים עשה את האדם ישר כמאמר אלקי נשמה שנתת בי טהורה היא, ואח"כ עוונותיו ילכדוהו את הרשע שמשבר את היושר ומעוות את המתוקן עד שנעשה שברים שברים ולבסוף כשישוב אל ה' וירחמהו וזדונות נעשו כזכיות ישוב להיות פשוט, ע"כ כשחטאו ישראל בעגל אי לא הי' מהני תשובה וח"ו אין תרופה למכתם אז היו ישראל נשקעין בחטא ע"ז לשוב לכסלה לעבוד ע"ז. אבל אחרי שהוא רחום יכפר עון וא"ל למשה עלה אלי ההרה לקבל לוחות שניות וראשונות לא יזכרו והשליך במצולות ים כל חטאתם ע"כ צוה לתקוע בשופר שהוא מעורר אל התשובה וגם הוא יורה דמהני תשובה וע"כ לא יטעו עוד אחרי ע"ז:

כמו כן אנחנו היום אשר משה שר וגדול ליהודים עלה למרום, גם אנו נתקע בשופר ונשובה אל ה', ואז כמו שכל ימי היותו על הארץ קרב את הרחוקים כמו כן מיתתו תקרב הרחוקים מה' ומתוה"ק.

מיתתו תעוררם לקרב אל ה' ולא נטעה עוד אחרי הבלים כ"א נדבק בה' אלקים חיים, ואז יקויים בהנספד דברי פרשתנו "צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ' שאחרי שרדף צדק בחייו וגם לעת מצוא מיתתו צדקת ה' עשה להחזירנו בתשובה שנשוב אל ה' בלב שלם בימים הקדושים הבע"ל, ע"כ חי' יחי' לעולמי עד אף שכבר ירש את הארץ וגופו שב אל העפר אשר ממנה לקח, בכ"ז כפר אדמתו לעמו וע"ז אנו מתפללים כפר לעמך ישראל אלו החיים אשר פדית אלו המתים, ותהא נשמתו צרורה בצרור החיים להחיותו בתחיית המתים עם כל מתי עמך ישראל ברחמים אמן:

תוכן העניינים

לוח ארז החדש על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה