לדוד אמת· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן טו
דיני בדיקה ע"י תינוק
יב כל אות שיש בה ספק מביאין תינוק דלא חכים ולא טפש ואם יכול לקרותה כשר (ב) לא מהני תינוק אלא היכא שאנו מסופקי' באות אז התינוק גלוי מלתא אבל היכא דפשיט' לן דאין האות כצורתה כגון יודי האלף שאינן נוגעין בגופה ומ"ם סתומה שלא נתחברה מכל צדדיה וכיוצא פסול ולא מהני תנוק:
יג אם אנו רואין שהאות כשרה ותנוק קרי לה בענין שהי' פסול משגחינן ביה (כ"כ ה"ה מהשיירי ונ"ל דבשבת אם אירע שהש"ץ בשעת קס"ת נסתפק וקרא לתנוק וקרי לה לאות אחרת ושוב בא חכם וראה שהאות כשרה ע"פ הדין וכיוצא בזה לא משגחינ' בתנוק ואין מוציאין ס"ת אחר כי הסברא הפך הרב וראי' מב"ש יש לדחות ובשיירי סיים בסימן כ"ד דאפי' לקולא לא משגחינן בתינוק והו' סותר הקודם ולא נודע ע"מ רומז ונר' שהוא דילוג סופר וע' ש"ע סימן ל"ב דין כ"ה ובחול יתקנוהו ואכמ"ל) (ב) ה"ה כ' דצ"ע דמדברי ה' המאירי נרא' דאע"ג דלא נשאר שיעור האות בשום חלק דמועיל תנוק ע"י צירוף דמרן ס"ל הכי ומ"מ רפיא בידיה שלא ראה לא' מהאחרונים שכ"כ עש"ב לכאורה תמהני דלא זכר מ"ש הוא עצמו לעיל סי"ד סעי' ו' דהמ"י חלק על המר"א זאבי שהוכי' מד' ה' המאירי להכשיר בתנוק ע"י צירוף ומרן כוותיה והרב הנז' חלק דליכא מאן דמכשר כל שלא נשאר בחלק שלמעלה שיעור אות ע"ש ועיניך תחזינה במ"י שהאריך הרבה והרי דעל מבוכה זו ישבו והביאו הוא ז"ל וניכר קצת שמסכים עמו ואכמ"ל:
יד כשמראין לתנוק וכסו מה שלמעלה ער אותה תיבה ומאי דלקמי' לא בעי לכסויי ויש מי שכ' דאם אינו פרשת השבוע אלא פ"א לא בעי כסוי כלל (וכ"כ ה"ה מגט פשוט ויד אהרן חלק עליו ואין דבריו מוכרחים ע"ש ומיהו יש תינוקות שזוכרים מאשתקד ולכן יכסה מה שלפניו בכל פרשה שיהיה):
טו בנפסק האות יש מי שכתב דיכסו מה שיש מהאות אחר ההפסק עמ"ש ה"ה ועמש"ל סעיף י"ג:
טז אם התנוקות חלוקים אזלינן אחר הרוב:
יז אם יסתפק בפסול ס"ת הלכה כדברי מי המורה בשל סופרים בדיעבד יש לו להקל:
ח"י כשיש מחלוקת אם פסול הס"ת וכל הספרים עשוים באמת וישר אין לסמוך על המכשירים שלא ללמוד בס"ת הכשר ולברך ע"ז כמה ברכות ואם אין ס"ת אחר אלא היא יש לסמוך על המכשירים ויש להסתפק אם יברך עליו (וה"ה הקשה על כנה"ג מיניה וביה ולק"מ דיש חילוק בין אם המחלוקת הוא בברכ' אם יברך בין אם המחלוקת אם הס"ת כשר וכה"ג חילק הרדב"ז סימן תרכ"ו ע"ש ואכמ"ל). ומ"מ נ"ל דלא יברך בכה"ג:
יט כשיש מחלוקת בספרים הולכין אחר רוב הספרים:
כ כל שלא נזכר בגמרא אינו פוסל בדיעבד ואם שינה בצורת האות בדבר שלא נתבאר בתלמוד לפסול ונחלקו הפוסקים יש לסמוך על המכשירין שלא לפסול סתו"ם:
כא דיעבד מקרי כל שנכתב הס"ת אפי' יש אחר כשר בלי פקפוק וכ"ש כשכבר הוציא הס"ת לקרות בו דודאי לא יורידו אותו (בחלוקה ראשונה הוא פלוגתא דין מהר"י מינץ והתה"ד כמ"ש הכנה"ג ז"ל והביאו הרב המחבת ותפסתי בסברת הרב תה"ד כי מוהר"י מינץ בלשון שמא אמרה ע"ש וכדון הרב מהר"י מינץ ז"ל בדבר שיש פוסלין בדיעבד ולרוחא כתב דשמא גם המכשיר בדיעבד אינו כשיש ס"ת כשר בנדונו אפשר דמודה הרב תה"ד ולדידן נקטינן על דרך שכתבנו בסעיף הקודם):