לבושי שרד על שלחן ערוך אורח חיים· רבי דוד שלמה אייבשיץ
סימן תריג
מ"א סק"א עס"ב דשם ג"כ לא התירו רק בצמצום עד מקום שצריך דהיינו עד סוף קשרי אצבעותיו:
ט"ז סק"ב וכן שאר היום וכו'. הוא ל' הטור שם ור"ל אפי' שלא בשעת תפלה:
שם ולפמ"ש שם א"צ לכתוב כאן דין שפשוף כלל כצ"ל:
סק"ב להוציא נפשי' מפלוגתא. דלא בשעת תפלה אם לא קנח ושפשף יש מחלוקת הפוסקים אם מותר לרחוץ ידיו:
סק"ד עסס"ט. דהחולה רוחץ כדרכו אף על פי שאינו מסוכן:
סק"ז ססי' של"ט וכו'. ע"ש במ"א סקי"ג:
סק"ח בעובדא דמברו דחצדד וכו' ביומא דף ע"ז:
ש"ע ס"ט דאפילו הם חסרם. וכ"ש מלאים דיש לחוש שיתזו המים עליו:
במ"א סקי"א איסור רחיצה וכו'. ולמה הוצרך לגזור משום סחיטה:
שם כמו בסחיטה וכו'. שהוא אב מלאכה ובכמה דוכתי ראינו שגזרו חז"ל משום סחיטה בסי' ש"א וסי' ש"ב:
סקי"ב בכתובות וכו'. האריכו בזה המחברים ואין להאריך:
סקי"ג עס"ה דלדבר מצוה שרי רחיצה כשאינו לתענוג: