לבושי שרד על שלחן ערוך אורח חיים· רבי דוד שלמה אייבשיץ
סימן תקנז
ט"ז סק"א כל שהוא להבא. להבא היינו תפלה על להבא מש"ה אומרה בעבודה שהיא ג"כ תפלה על להבא. ולשעבר היינו הודאה שמודה להשי"ת על העבר לכן מקומה בהודאה:
מ"א ד"ה אם שכח. בעשירי בערבית וכו'. דהא כבר הוצת האש מתשיעי אבל בט"ב שנדחה א"א נחם רק במנחה משום לא פלוג כ"כ האחרונים וק"ל:
בט"ז כמו בעננו. ועננו שאומר היחיד עננו בשומע תפלה ואינו מסיים העונה בעת צרה רק מסיים שומע תפלה ה"נ כשאומר שם נחם לא יסיים ברכת נחם שהוא מנחם ציון רק מסיים שומע תפלה: