לבושי שרד על שלחן ערוך אורח חיים· רבי דוד שלמה אייבשיץ
סימן רמו
ט"ז סק"א דהא דתניא לא ישכיר כליו לנכרי כצ"ל:
שם אתיא כב"ש. לב"ש שביתות כלים אסור מדרבנן מש"ה בע"ש אסו'. בד' וה' מותר כיון דרחוק מן שבת יש ספק שמא לא יעשה מלאכה בשבת וה"ל ספק דרבנן:
שם ממילא מותר להשאיל ולהשכיר כליו כצ"ל:
מ"א סק"א עסי' רמ"ד כצ"ל: הגה ס"א יחזיר וישאיל לו לא אמרי' כצ"ל.
ט"ז סק"ד במשאיל או משכיר ר"ל שהתנ' עמו שתנוח בשבת ואינו לוקח שכירות בעד שבת:
שם שהישראל מצווה על בהמתו מש"ה אין הנכרי נאמן על כך כמש"כ רמ"א:
מג"א סק"ח דשכירות לא קניא. ר"ל דאע"ג דקי"ל שכירות ליומא ממכר הוא היינו דוקא לענין אונאה שהוא בכלל כי תמכרו ממכר אל תונו אבל לענין שלא יעבור הישראל משו' שביתות בהמתו לא הוי מכירה:
ט"ז סק"ה כההוא דיו"ד סימן רכ"א לענין מודר הנאה כצ"ל:
שם שאינו יכול למכר' אם ירצה נקראת בהמת ישראל כצ"ל:
שם אלא בספר מ"ב פסק כן כצ"ל:
מ"א סקי"ב ונ"ל פי' דאע"ג שעלה. ר"ל דקי"ל אין עולין באילן ואין רוכבין ע"ג בהמה ואם עלה באילן במזיד אסור לירד ממנו עד מו"ש ברסי' של"ו. וקאמר הירושלמי דאם עלה על גב בהמה אפי' במזיד ירד משום דאיכא צער בע"ח וזהו שאמ' הירושל' שמצווה על שביתות בהמתו ר"ל שלא לצערה וכמו שדרשו רז"ל למען ינוח שורך תן לו נייח שלא יהא צער:
סקי"ג אלא יחלקו סתם כל השבוע ביחד. דאז ה"ל בהבלעה. עיין במה שכתבתי סי' רמ"ה אות ד':
ס"ק ט"ז ודעת הרב"י. ס"ל להמג"א דהמחבר בסעיף ד' הביא ב' דעות משום שבהמה כולה של ישראל וכאן מקיל לפי שהוא בשותפות. ורמ"א הכריע להקל ולכן הגיה רמ"א בסעיף ד' וכתב ועיין למטה בסי' זה. אולם בב"י מבואר דכי היכי דפליגי היכי שכל הבהמה של ישראל הכי נמי פליגי בשותפות עי"ש בססי' רמ"ה וצ"ע: רמז