לבושי שרד על שלחן ערוך אורח חיים· רבי דוד שלמה אייבשיץ
סימן קסט
ש"ע ס"א לשמש מיד. דדבר שיש לו ריח מזיק לאדם כשתאב לו ואינו אוכל מיד אבל דבר שאין לו ריח יכול לאכול תחלה ואח"כ יתן לשמש ומדת חסידות אפילו באין ריח:
ט"ז סק"א טרוד בפרוסה וא"כ אפילו בעה"ב לא יתן לשמש כשהכוס ביד השמש ומה שסיים הט"ז דקאי אאורחים היינו דהם אסורים ליתן גם כשהכוס ביד בעה"ב וק"ל:
מ"א סק"א פי' דבר מיעוט בין מה שמדינא ובין ממדת חסידות א"צ ליתן רק מעט משום צערא שכולם אוכלים והוא אינו אוכל אבל כל צרכו א"צ ליתן מיד כדחזינן בס"ג דכל פרוסה הו"ל נמלך משמע דאין צריכין ליתן לו מיד כל צרכו ובט"ז סק"ד לכאורה לא משמע כך ואין להאריך ודוק:
שם משום צערא. פי' דממדת חסידות הוא גם כן משום צערא כמו שכתבתי תחלה:
מ"א סק"ז א"צ לברך ועל הספק מועיל גם כן תנאי והט"ז בסי' קע"ט חולק ע"ז וע"ש: