לבושי שרד על שלחן ערוך אורח חיים· רבי דוד שלמה אייבשיץ
סימן קכג
מ"א סק"ד ועל. אלא יהפוך פניו למזרח ויאמר ועל כל ישראל:
ס"ק ו' פסיעות עיין ב"י. נלמדו מפסוק ורגליהם רגל ישרה רגליהם תרי רגל חד ואמר עוד וכף רגליהם ככף רגל וגו' הרי ששה:
שם צ"ה ס"א. ר"ל דאי משום ו' פסיעות לאחריה צריך לחזור למקומו דהא איכא ג' פסיעות בש"ע סי' צ"ה קודם התפילה הרי ו' ותו דאיכא ג' פסיעות שבמ"א סי' קכ"ה סק"ב ע"ש ומה שהראה עוד לסי' קל"א היא במג"א שם סק"ה דמ"מ משום תחנון שיהיה מיושב יחזור למקומו לישב ע"ש:
סק"ז תכ"ו. כוונתו דאפי' ביחיד יש לגמגם מהא דקי"ל עבירות שהתוודה עליהם בי"כ שעבר יכול לחזור ולהתודו' ולא קי"ל כמ"ד בש"ס דהוי ככלב שב על קיאו וא"כ עכ"פ בש"ץ וודאי אין קפידא:
ט"ז סק"ה קדוש' הב"ח הבין דלחזור למקומו ולהחזיר פניו הכל א' וא"כ פסק זה סותר בתרתי לדברי המחבר חדא דהמחבר כתב דלכל הפחות עד שיתחיל ש"ץ וכאן קאמר עד שיסיים ש"ץ ותו דהמחבר אומר לכתחלה עד קדוש' וכאן אפי' לכתחלה א"צ לכן תירץ הט"ז דלחזור למקומו שאני:
מ"א סק"ט יחשדוהו תירץ ג"כ כהט"ז רק שכתב טעם אחר דכשמחזיר פניו מגונה בעיני כל הרואים ויחשדוהו שדילג אבל כשאינו מחזיר פניו אף שפסע הפסיעות לאחוריו אינו ניכר כ"כ:
שם כשמתחיל נראה דס"ל דלשון שיסיים ש"ץ לאו דוקא אלא הכוונה כשמתחיל ש"ץ לא הוי קשיא ליה להמג"א רק קושיא שניה שכתבתי באות ה' וע"ז תירץ כתירוץ הט"ז דהתם לחזור למקומו צריך לכתחלה עד קדושה והכא לחזור פניו אפי' לכתחלה די כשמתחיל הש"ץ: