לבושי שרד על שלחן ערוך אורח חיים· רבי דוד שלמה אייבשיץ
סימן קג
(מג"א סק"א) לגמור פי' ששהה גם אחר שפסק הריח וע"י צירוף היה כשיעור לגמור וקמ"ל דלא תימא כיון שתחלת ההפסק היה באונס ה"ל כאלו היה הכל באונס:
(שם) סק"ד ס"ה. כמדומה שכוונתו שיתחיל עכ"פ מתחל' הברכה ולא ממקו' שפסק:
סק"ד עסי' י"ג. דכבוד הבריות דוחה איסור דרבנן:
סק"ו לת"ה לדחוק הת"ה מתמיה וז"ל לא ראינו בזמנינו אפי' מהמדקדקים שנהגו בזה (היינו בדין דסעיף ג') ובודאי א"א שלא אירע להם ד"ז ואם היו עושים כך צריכים לעקור רגליהם בתפלה ולחזור והיה הדבר נראה לרבים (ושא"א שלא אירע להם ד"ז) וק"ל: