לבושי שרד על שלחן ערוך אורח חיים· רבי דוד שלמה אייבשיץ
סימן סא
(ש"ע ס"ג) רמ"א ועבא"ר בשם של"ה:
(ט"ז סק"ב) תיבות במה שהש"ץ דהיינו שמע ובשכמל"ו י"ב תיבות ואהבת מ"ב תיבות והיה קכ"ב ויאמר ס"ט עולה רמ"ה:
(מ"א סק"ב) אם שהה אז אין משתקין אותו אבל בלא שהה הוי כשמע שמע ומשתקין:
(סק"ג) בוי"ו שעולה ג"כ גימט' ג' שמות הובא בא"ר בשם של"ה:
(ט"ז סק"ב) שהש"ץ תימא מה ראיה ציבור ליחיד וראיתי בפרי מגדים שדבור זה דהט"ז צריך להיות מצוין על וכן נוהגין השני דמיירי בצבור ומיהו לפ"ז מ"ש הט"ז וא"א אל מלך נאמן לא א"ש וה"ל לכתוב ואין אומר אמן ואין ספר הב"ח לפני:
(מ"א סק"ח) משמע דוקא ר"ל דאפי' כופל הפרשה אין היתר רק על מטתו:
(ט"ז סק"ג) למה גוערין. דמשום זה לבד שאמר בקול רם ולא בלחש אין ראוי לגעור בו:
מ"א סקי"א ס"ו ע"ש בסעיף א' לענין הפסק דדין בשכמל"ו כדין שמע:
מג"א סקי"ו (ובכ"ה כ') הכה"ג סתר טעם הרשב"א דהא יצא באמת וע"ז סיים המג"א ועמ"ש סימן נ"ט ס"ד בס"ק ה' דאינו יוצא אלא בעשרה ויש חשש שיסמוך על השמיעה כשלא יהיה י': סי' ס"ב ש"ע ס"ג