לבושי מרדכי על יורה דעה מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן קמב
שוכ"ט על ראש ידידי וחביבי האברך ההוב"ק ירא ושלום כש"ת מהו' יושע ווייס נ"י. אחדש"ה הנני במודע כי מכתב כ"ת בא לידי וע"ד כי אני עמוס בטרדות רבות לפי חולש' כחי ל"ע לא באתי עד הלום להשיב בדבר הלכה. ועתה באתי ע"ד מ"ש כי הקהל תקנ' תקנה ולשנות מימים קדמונים שהי' קונים המצוות וכהן עלה ראשון כהלכה בסי' קל"ה רק כי בתשובות האחרונים מתסייעי' מדברי מהרי"ק שורש י' דבשבת בראשית שהי' נוהגי' לקלוסי' כמו בשמחת תורה בסיומא שם הי' בתחילת' של תה"ק והעולה ראשון הי' נדר שמן לביה"כ ואם הי' שם כהן הוא קונה המצוות ועולה ראשון ואם לאו הי' מוחל ויוצא מביהכ"נ והי' עובד' מבפעם אחת הי' שם כהן ולא רצה לקנות ולא לצאת אם כי הי' שם ביה"כ אח' שהי' יכול לעלות ראשון דשם לא מנהג הנ"ל וכופה' ע"י שלטון לצאת והרבה שם ראייות וראיות דבמקום כבוד תורה וריוח לביהכ"נ בשמן וגם שהי' מנהג זה מקדמ' דנא והרב' עד"ז כמה ראיות שם ועד"ז נשען ת' מרן חת"ס סי' כ"ד וסי' כ"ה דאם בפ"א תקנו ע"י רצוי כהנים שוב אין הכהנים אפי' חדשים מקרוב אין בידן לבטל המנהג דשוב איכא משום אנצוי' כדאמר במ' גיטן דף. והנה ל"ז להבין היאך מוכח מדברי' שהי' נתיסד המנהג עפ"י רצוי הכהנים אפי' באינ' יוצא לחוץ לביהכ"נ ועוד כתב יותר מזה בסי' כ"ה דבעובד' דמהרי"ק לא הי' כהנים כלל בתחילת המנהג ותקנה והא אדרבא משמע דהי' כהנים דהא כתב דהכהן או קנה או יצא מביה"כ ברצון ובמג"א ססי' קל"ה מביא דברי כנה"ג דבאם אינו יוצא קוראי' ישראל אפי' בפני' והקש' במג"א דא"כ למה כפאהו ע"י שלטון לצאת לחוץ מביה"כ ופי' מ' חת"ס שילך לביה"כ אח' דכופאי' לעשות מצוה, ואני בלא דעת וכי כופין לכהן שיוצא מביה"כ לילך לביה"כ אח משום וקדשת' דאם בידו לצאת כש"כ דאין חיוב לכנוס ועוד למה לא כתב מהרי"ק בתחיל' שהי' המנהג דכהן קכה המצוות או מוחל ויצא מביה"כ אם החיוב עליו לכנס לביה"כ אח' לא שייך לומר למחול דמשמע דזהו המחילה בלצאת חוצה הא צריך לבקש תקון עד"ז לכנס לביה"כ אח' וגם משמע דלא עביד שום דבר רק יציאה ולא ביאה לביה"כ ועוד ל"ז להבין מ"ש בדבר' אם דוקא משום ביה"כ אח' שפיר עבדי אבל בל"ז לא יעשה והוכיח מסוף דברי מהרי"ק במ"ש בפרט שיש ביה"כ אח' משמע דאינ' רק הוספה בסבר' אבל מצד הלכה אפי' ליכא ביה"כ ג"כ אתי שפיר והא באמצע התשובה קאמר להדי' במהרי"ק בר מהדן ובר מהדן אפי' ליכא ביהכ"נ. ודנה לענין הלכה בתי ומהרמשי"ק סי' נ"ט וס' לעשות כדברי מרן חת"ס דלבטל לגמרי חלילה דהוי מבטל מצות עשה דאורייתא דוקדשתם רק לאיז' זמן שישכ' חיובי' או ת"ח גדולים מופלגים אם הוא ברצוי כהנים מצי לתקן לזמן ידוע אבל לא לגמרי דמ"ע דוקדשת' ודאי עדיף לעשות אפי' בהפסד ממונ' במ"ש בספרי הקטן דחזקת מצוה שאני מצוה זו דאינ' רק לכבודו של כהן וכתב בת' מהר"מ מרוטנבורג סי' ק"ז דלהכי הוא יכול למחול על כבודו משא"כ באיסורי גרושה וחליצה וכמו דיכול למחול שלא לטול מנה יפה דג"כ ילפינן מהאי קרא ודאי שלא ברצונו אין כאן משום וקדשתו דשונא מתנות יחי' ותע"ב ורק באיסורי כהונה דרשינן בכמה מקומות דפנו כלומר בעכ"ח אפילו ע"י מלקות מפרישין אותו מאיסורי כהונה אבל מ"ש כבודו כך היא המצוה דתלי' ברצונו משא"כ מצוה בחפץ דלאו משום כבוד רק למען עשות המצוה הוי שפיר חזקה. וע"ד אשר ישראל מכר העפען לנכרי ובחה"מ ש"פ הביא' בחזר' והישראל הניחו בחנות' עד לאחה"פ ואח"כ לאחר הפסח מכרו לקונים אוי ואבוי ודאי עבר על ב"י וב"י דהוי ממש קונה חמץ בפסח כמ"ש הרמב"ם וקיימ"ל כוותי' דהא בריש סי' תמ"ח קיימ"ל דאפי' מביא דורן לישראל אין לקבלו ואיתא במג"א שם דאם מקבלו אסור בהנאה וק"ו הוא דשם אין לו הפסד מכיסו וכש"כ כאן דהי' חמץ שלו וקבל בהחזרתו ומה מהני דעתי' כיון שקבלו מאיז' סיב' שיהי' כבר יצא מרשות גוי ונכנס לרשות ישראל וגם רוצה בקיומו דהא הוכיח סופ' על מחילתו שהי' דעתו עליו ועיי' בת' מרן חת"ס סי' קי"א וקי"ב שמחמיר בכיו"ב אפי' החליפי' למחליף עכ"פ כש"כ בנ"ז שהוא שאור וחמץ גמור הוי וא"כ הוא חמץ שעע"ל הפסח דאסור בהנאה כמ"ש בסי' תמ"ח ועיי' תמ"ג ותול"מ. הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו: