לבושי מרדכי על יורה דעה מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן קכח
שוכט"ס על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב חו"ב מובא כש"ת מו"ה בן ציון בלום אב"ד דק"ק סארוואש יצ"ו. הנה ע"ד אשר לקח א' מהם מהבע"ב ס"ת ונמסחה בטיח לאג אי כשר הדבר לס"ת וכבר הלכו בו נמושות כמ"ש כת"ה מכל צד וצדדי' ולא הניח מקום להתגדר ולא באתי אך ורק מה שמעכ"ת האריך בפלפול רב משום מב"מ חוצץ והראי' מתפילי' דגוויל פסול אם כי דבוק בקלף וראוי' להיות בטול לגביה ועוד האריך לדרוש במופל' בענין מב"מ מחריב ועפ"י דברי הר"ן מ' ר"ה הידועי' והנה לענין הלכה אין לדמות הענינים זל"ז דהא ה"ה הלל"מ כמ"ש בגמ' מ' שבת דף ע"ט ומ' מנחות כ"ב וברמב"ם ר' ה' תפילין וא"כ עד"ז קפדה הלכה ולא משום חציצה אלא כך נאה לתפילין וכך נאה לס"ת ועיי' בחת"ס או"ח סי' ג' שהאריך בזה ועוד הא בגוויל כותבי' במקום שער ובקלף במקום בשר כמ"ש בגמ' שם דאם שינוי פסול ומעתה היאך נימא דאם כתב בגוויל שיהי' כמו ע"ג קלף הא הוה היפך דהלכה מפני פני השער תחת פני הבשר וגם הכתב אינה כסדר ומשונה זה מזה דלצד היה ימין מה שלצד שכנגדו הוה הימין מצד אח' אלא דעכ"פ יש סניף לסבר' דשאני ס"ת והפילי' דקפדה על גוף ועצם הנכתב עליו אם כי דבוקי' זל"ז מ"מ ההלכה אמרה כן הה"ד כל דבר הדבוק על הגוויל או על הקלף חשוב כאלו לא נכתב על מה שצותה על הגוויל או על הקלף חשוב כאלו לא נכתב על מה שצותה הלמ"מ והנלענ"ד פירו' דברי מרן חת"ס בהג"ה בק"ס דאין זה שייך לענין חציצה רק שאינ' כותב על הקלף או גוויל דכל הדברים שנאמר בהם חוצץ או אינ' חוצץ לא נשתנה גוף הדבר ששייך למצוה או שאין קפידא על דבר זה למצוה כגון בלולב או לקיחת המברך או חציצה בין בגדי כהונה לבשר משא"כ בנדון זה ע"כ לענ"ד דברי רבנו ת' פמ"א לא זכיתי להבין מ"ש דכל לנאות' אינו חוצץ והכי אמרינן בלולב לענין גמוני זהב באגוד' הלולב באנשי ירושלים וכי ס"ד אם מדביק טסי זהב לגוויל או קלף שיהא כשר לכתוב עליו א"כ נימא גם נייר יפה או משי לא יהא חציצה דהוה לנאותו אלא הוא הדבר אשר אמרינן באשר הקפידה תורה בדבר שנעשה ממנו המצוה כך וכך והו' כל מה שנאמר דבטל גביה יותר גרוע שאין זה מה שצריך למצוה שאין הכתב עלי' משא"כ לולב וכיו"ב וסברא כזו מצינו גבי שופר שציפן זהב במקום הנחת פה שאינו יוצא דעכ"פ אינ' תוקע בשופר ע"כ לענ"ד אם הלאג שהטיח עליו יש בו ממש יש לחוש לדעת המחמירין אך ורק אם אין בו ממש רק החזותא וכמ"ש לקנח הקלף בעת לחותו לזה נפלו ברברבות' אם חזותא מילתא ועיי' בנוב"י מהדו"ת סי' ג' שהאריך בזה וכיו"ב כתב הטו"ז לענין חציצה דטבילה ובה' פסח ה' הגעלה דצבע שאין בו ממש ליכא משום חציצה ואפשר דהכא כמ"כ אם כי הקפידה תורה בהלל"מ כמ"ש לעיל מ"מ דלאו מילת' הוה כלא הוה וראיתי מ"ש כת"ה דעכ"פ המכירה קיימת ול"צ להחזיר הדמים דיכול לומר קיימ"ל כמכשירי' והנה הבאתי בחיבורי' בס"ד בסי' קפ"ג בשם התשב"ץ הביאו בשו"ת בית שלמה סי' קמ"ב דמה דהוה פגומה עכ"פ לס"ת אם כי מכשירין מ"מ מי ששוכר האומן לכתוב ס"ת מסתמא דעתו שלא יהא בו שום פגם, ונראה דכל מה שרגילין הסופרים לתקן אם טעו וכיו"ב אין בו משום פגם ומעתה הדעת נוטה לבחון בהסופרי' אם רגילי' בטיח' זו וכמדומה כי ספרי דוקני אינ' רגילי' בכך וצ"ע שנראה מדברי ב"ש ג"כ דכיו"ב אי"ל קי"ל. ומעתה נבוא בס"ד במ"ש מעכ"ת בדברי אשר העלתי בחיבורי ומה שמוסיף טעם לשבח ודעתו כי רב חילו ושערי תירוצי לפניו בסי' כ"ב דבלא"ה אין לחוש בגט להרגל דבר מפני שהגט עפ"י עדים והנה בסי' מ"ד בב"ש מביא בשם המ"מ שאינה ראוי' לקדש אשה בנדתה וטעם א' שמא יגע בבשר' והא קידושן וודאי בעדים וא"כ הכא נמי נחוש והא אפשר דמפיל הכסף לתוך ידיה ועכ"פ הא אין לחלק בכך. מ"ש ע"ד בסי' מ"ד לענין חומר' האבות לגבי בנים הביא תמיה' ממ' חולין דאמר מר עוקבא אנא כחלא לגבי חמרא דאילו אבוה לא אכל חלב אחר בשר עד סעוד' אחרית' וכו' והנה כבר הביא בפר"ח ראיי' זו בריש ה' יו"ט בשם משא המלך אלא דשם במילי דחסידתא משא"כ בדבר שיש בו צד חומר' משום אסור ממש ומשו"ה ג"כ בח"ו, פי"ד דבני ביישן המקום גורם דהוי נמי פרישותא בעלמא בהיתר גמור היא. מ"ש בדברי ת' ס"ג ביו"ד דקיום מצוות עשה חמור מאסור עשה ואפי' כסברת הרמב"ן בענין עדל"ת הביא דברי תוס' יוה"כ דס"ל דאיסור עשה חמיר הנה ידוע כי מדברי' תמוהי' בעיני כל רק הלא מבואר דהש"ך והנוב"י לא ס"ל הך סברא דתויוה"כ דאל"כ לא אמרי מידי גם לענין טע"כ אדרבה איסור עשה חמור והא לא אמרי רק לתרץ דברי הש"ס מ"ש בגמ' מ' ע"ז וכן ביו"ד סי' קי"ח דחלב סגי בחותם א' ודילמ' יש בתערוב' חלב לומ' דהוה אסור דאוריית' בסבר' הנ"ל וכי גברא אגברא קרמית ובלא סברת הרמב"ן מתורץ הקושי' ממילא בחלוק קיום עשה ואסור עשה והבאתי דברי הרמב"ן רק למען הבין ביתר עוז. מ"ש בדברי סי' מ"ה עפ"י דברי תו"כ סוף פ' שמיני הביא' רש"י ז"ל שם בקצר' אל מ"ש ולהבדיל בין הטמ' ובין הטהור צ"ל בין פרה לחמור הלא מפורשים הם וכו' בין שנשחט רוב' של קנה לנשחט חציו א"כ למה נאמר בין חי' הנאכלת ובין ח"י אשר ל"ת בין טריפה כשרה לטריפ' פסולה ופי' בשפתי חכמים כגון נקב' הקנה דכשר ועיי"ש עוד בשם חזקוני א"כ היאך יליף הריב"ש אליב' דהרמב"ם מלשון להבדיל דצריך בדיקה ולא סמכינן ארוב' עכ"ד וכן תימא על הריב"ש בסברתו והנה כל דברי הריב"ש על דברי הרמב"ם ריש ה' מאכלות אסורות ושם הביא הרמב"ם עצמה קרא שמביא בתו"כ לענין שחיטה וטריפות והוא דרשה לענין להבדלה וכמ"ש הריב"ש וע"כ ס"ל להרמב"ם דדברי תו"כ אסמכתא או ס"ל דגמ' דידן חולק בזה על התו"כ כמ"ש בפ"ב מ' חולין דרוב א' בעוף וב' בבהמ' הלמ"מ מכאשר צותיך ועיי' בתוס' גם דנוטריקן כאשר כן מרומז וגם הא דרשינן ר"פ אינו בין חי' הנאכלת לענין טריפה חי' משמע דלא כהנ"ל דתו"כ דדריש לי' מקרא דלהבדיל כמש"כ ידידו"ש. הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו: