לבושי מרדכי על יורה דעה מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן צט
הנני ע"ד לחות שניי' כי קושי' כת"ה הכ' הוה דאם כדעת הרמב"ם בפירושו דהגבי עצמ' מק"ט היאך קתני במתניתן הטובלי' כמ"ש והמקואות כמ"ש כיון שנטמא' הא לא הוי כמ"ש והנה לא אדע מה פסיק' דהמקואת קודם הטביל' טהורים הי' דהא סוף מ"ד סיים הקרובים לעיר ולדרך טמאי' והרחוקים טהורים עד שיהלכו רוב ב"א ומסתמ' עפ"י רובא כך היא וכי הי' לו להאריך בתנאים אלו במתניתן מה שהזכיר ונשמע ממתניתן הנ"ל לבד מזה הא לדעתי המהרי"ק הביאו הש"ך ס"ק כ"ו דהני מקואות מעיינות נינהו וכ"ד הש"ך מטמ' א"כ פשיטא דלענין זה דין מעיינות להם דאימ"ט ועיין בדגו"מ והגה מהרב"ץ ואפי' אם קבלו ט' מ"מ בחזרתן למקומו ודאי נטהרו דמי רביעי' של מעיין לא בטלו כידוע. ומ"ש כת"ה ע"ד מ"ש לפי"ד ס' דברי חיים דיש ספק דהשיק' המקואות קודם לשאובי ואמרתי דלענין ק"ט יש להם חזקת טהרה והשיב כת"ה דאדרב' בהציג רגלי' לטבול נטמאו קודם התערוב' לענ"ד בזה ס' גדול דניה' במ' מכשירי' פ"ה דמים של טובל חשוב לרצון דניח' לי' במים שעלי' היינו אם הטבילה טביל' אבל בלא עלת' הטביל' למה יהי' ניח' לי' במים הנ"ל ואינה רק כמהלך בתוכ' דטהור בגבי כמ"ש במתניתן כאן, ועוד כי לא משכחת דטבל בנאנס כמו במ' חולי' בדה שנאנס' ד' י"ב כוונ' לחולין ועוד לענ"ד בדבר שנעשה עתה לסלק החזקה ורק בתחיל' המעשה עומדת החזק' וסופ' להסתלק מיד אינו נחשב לחזקה ולא עדיף מחזקה שעשוי' להשתנות והרי בס' שחיט' שפי' רש"י ז"ל דהוה חזקה אבמה"ח ובתוס' חולקי' דהשתא הבהמה מתה וממנפ"ש אין כאן משום אסור אבמה"ח ובת' זקנו מרן חת"ס באה"ע ובת' שמן רקח תי' דאם הי' נקב הושט דלא מהני שחיט' ואסורה בעוד מפרכסת משום אבמה"ח ומ"מ רחמנא שרי' והיינו דקאמר ר"א שחוט ואכול מיד בסוגי' דרוב' דרוב' עדיף מחזקה ועכ"ח תוס' לא ס"ל שיהי' נחשב חזקה כיון דמיד סופ' להסתלק, והנה בלא"ה קושי' כת"ה אינ' רק לר"י במתניתן פ"ב דבט' דרבנן נמי מוקמינן אחזק' אבל סתמא דת"ק ס"ב ספיק' להקל והרמב"ם פי' מה' מ' פסק כת"ק והא ט' מי גבי אינו רק מדרבנן דמדאורייתא רביעית מים בקרקע אימק"ט וכמ"ש בת' אמרי אש שהבאתי. מ"ש להקשות מדברי חדושי מהרש"ם לסבר' ר"ל דס"ל דבעי הנאת מעיו דיאסר לאכול בער"פ חמץ בזמן שלא יתאכל עד זמן הפסח ולר"י ל"ל קרא אלפני זמנו והא ס"ל לאו שאי"ב מעשה לוקי' ותי' מעכ"ת דהוה אונס דהא א"א להוציא המאכל ממעי' ולענ"ד אינ' מובן דהא אפילו למ"ד שלכ"א ג"כ אסור מה"ת מ"מ עכ"פ אכיל' בעינן דאדרב' דמה"ט ס"ל לר"ל ח"ש מותר מה"ת דאכיל' כתיב' וכי אכיל' מקרי בלא בליע' דרך גרונ' וכמ"ש זקנו מרן כת"ס סימן קי"ז דאכילה דרך בטנ' גם לענין יוה"כ אינ' אכיל' ואינו חייב אפילו למ"ד דביוה"כ הנאת מיעי' בעי והא עיו"כ יוכיח דקיימ"ל דמצוה לאכול עד ערב ואפי' למ"ד דליכא מצוה מ"מ ודאי אין כאן שום חיוב דמערב עד ערב כתוב ומי שיש בידו להוציא המאכל אפיטקוזי' וכי ילק' בהתראה כמו בנזיר באמרו לו אל תשת' אתמהה. וראיתי מ"ש לדברי ר"ת לפ"ב מ' גיטין דמשו"ה ס"ל לר"י במקוה מצומצמ' בשניי' שטטבל' זאח"ז דבעודו רגלי הראשון נוגעים במים דגם השני טהור משום דסופו לירד למקוה וק"ל דהא א"א שירד' כול' למקוה ופשיטא דנשארו קצת מים על האדם וכיון שהמקוה מצומצם ס"ס חסר כ"ש ותי' כת"ה דמצומצם לאו דוקא דהוה קצת יותר, והנה מ"מ צ"ל דעכ"פ נחסר שיעור המקוה ובמה שירד יתמלא שיעורי' והנה לפי"ז צ"ע דבתוספת' נתן תקנה לרבנן למלאות בשואבים בעודן רגלי' נוגעי' ואיתא בפוסקי' דבשאובי' דרבנן הקילו ולדעת כת"ה הלא תקנה קלה להמתין עד שירדו ולענ"ד כיון דיש טופח להטפיח ולר"י הוה חבור ע"י מה שראוי לירד הוה כול' חבור ע"י גוד אחית וכן משמע בת' הריב"ש סי' רצ"ב עייש"ה ועוד לענ"ד דסופ' שתרד למקוה לאו דוקא אלא סופ' לירד בכ"מ שירדו ועל מה שירד' ירד' רק כיון שלא ישארו עלי' אמרינן גיד אחית משא"כ בג' גממיות בפ' אין דורשין דע"י כותלי החפיר' של הגממיות ישארו שם ע"כ לא אמרינן גוד אחית רק בישכ' אח' מקוה שלמה ושוב עיינתי בדברי תוס' גטין נזכר שסופ' לירד למקוה אבל בתוס' פ' אי"ד ד' י"ט אינ' שם בדברי ר"ת תיבה מקוה וי"ל כמ"ש הנ"ל. וראיתי מ"ש להקשו' ע"ד הרא"ש שסותר משנתו מפסקי' לפירוש' ונ' מקואות בצנור שחקקו דבפסקי' קאמר דהמים שעברו על הגומ' שחחקק' הוה שאובים ובפ' פי' שכל המים הוי שאובים והנה כבר עמד בזה בס' חדושי רז"ה על מ' מ' ובנקו"כ הרא' לו דפי' מ"ש הרא"ש על הגומ' לאו דוקא וכמ"ש הב"ח להדיא ועיינתי בנקוה"כ שנדפס לעצמ' איתא כן ונדפס בפראג בדיוק עיי"ש. ידידוש"ת הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו: