לבושי מרדכי על יורה דעה מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן צו
שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה הרב הגדול כש"ת מו"ה נתן שמחה גרינבורג נ"י מצו"פ לק"ק טאלדיעש יצ"ו ע"ד השאלה במקוה במקום שא"א חפיר' בור למצא מי מעיין כי היא ארץ הרים עמוק עמוק למצא, ע"כ בא במועצות ע"ד כי במקום ההוא נעשה ונערך וואססטרכייטונא והוא באופן כי מאיזה הרים יוצאים מעינות ונמשכו מהם מים לרעזערוואר שהוא בנין אבנים עם בעטאן וצעמענט והצנורות (וואססעררעהרען) הם א"כ צעונעבט ומן הרעזארוואר הנ"ל מושכים מרבוי מימי' ע"י צעמענטרעהרען לרחובות העיר והם נקראים הויפטרעהרען ומן צנורות הנ"ל שוב מושכים ע"י צנורות ברזל לכל בית ובית והצע- מענטרעהרען הם תחת קרקעי' ורצפת העיר ועתה בדעת השואל למשוך מי המקוה מתוך הצעמענטרעהרען ע"י המשכה בקרקע או ע"ד בנין אבנים ודעתו כי רוב מי המקוה יהי' מי גשמים כשרים ומעוט מי מקוה ע"י המשכה הנ"ל, והנה מתחלה צריך לברר אם יש איזה חששא בהני צעונענטרעהרען או בהך רנעזער- וואר והוא אם ידוע לנאמנים כי הני ראהרען הם חלקים אין בהם שום חלולים חלולים למען קבלת מים כלומר בלא דעת האומנים או לדעת למען קבלת צרורות כמ"ש במתניתן מ' מקוואות פ"ד מ"ג אם כן ע"י הרעהרען לא נפסלו המים שהרי אינו מקבלים מים ואינה מק"ט כמ"ש במ' כלים פ"ב מ"ג ועיין בפיה"מ פ' דף מ"ג מ' מקואות והלא הש"ס והפוסקים מלא מזה רק אין יודע עד מה נודע כי לא עשו האומנים איזה חטיטה או איזה כפיפה בהצנורות למען הצורך לנקיות המים וכיו"ב וזה הדבר צריך ברירה אצל אנשי המקום הנאמנים ונודעים במהות הצנורות הנ"ל, ועתה נשוב לעיין בטיב הרעזערוואר שהוא ע"י בנין אבנים בעטאן וצעמענט, והנה דברי ת' הרשב"א סי' ת"ת ידועים כי בנין אבנים באיזה מקום שיהי' על הגג או על איזה כותל ובית אין בו משום פסול כלי ורק בנין אבן שחקקו קודם הקביעות ועיין בחת"ס סי' ר"ז שהביא' שדייק מני' כי אם באו החקיקה והקביעות כאחת אין בו משום פסול שאובים ע"י כלים (ודברי מ"א ידועים) רק ראיתי בת' מהרש"ם ח"א סי' ל"א וסי' קמ"ד וקונ"ה שיצא לדון בדבר חדש כי הבנין ע"י צעמענט מגרע גרע כיון שהטיח של הצעמענט חזק מאוד ויכול להעמיד את עצמו הוה לי' ככלי בפני עצמ' והביא ראיות ממ' כלים פ' ה' מ' י' מיורות של ערביים כמ"ש במתניתן שחופרי' בארץ ומטיח בטיט אם יכול לעמוד בפני עצמו דינו כתנור לקב"ט וכן ממ' אהלות פ' ו' מ"ב בית שחצצו בקנקים והטיח אם הטיח יכול לעמוד בפני עצמו טהור דהוה חציצה וכן ממ' עירובין ד' כ"ה לענין מעוט קרפוף בי"ס מעוט ע"י טיט שיכול לעמוד בפני עצמו הוה מעוט וא"כ ה"נ הצע- ונעכט עצמו נעשה כפי קבול והנה לתרץ מדבר ת' הרשב"א הנ"ל מוקי' לי' שהבנין הוה ע"י טיט וסיד ולא ע"י גיפס וצעמענט וכא זכיתי להבין ראיותיו דהא בכל המקומות שממנו ראיותיו הוה הטיח ע"י טיט וגם במ' אהלות שנזכר רק טיח פי' הרמב"ם והר"ש טיט ומעתה וכי נימא דאם בנה ע"י טיט ועבה שיכול לעמוד בפני עצמו שיהי' בבנין משום פסול כלי אתמהה ורק בסי' קמ"ה ראיתי שפירוש דבריו בפשיטות כיון דבנין אבן אחת שיש בו די קבלה אית בי' משום פסול כלי והצעוועבט הא נעשה כאבן חבור א' ממילא הוה כל הבנין אבן א' די קבלה וע"כ מצריך שיהי' בנין של אבנים וצעמענט שהוא הרעזערוואר שיהי' לו נקב בתחתית' ממש שלא יהי' בו די קבלת מים עד הנקב כדרך טהרת הכלים במ' מקואות פ"ד מ"ה והנה זה מילי דסברא ומ"מ סיים דבשעת הדחק יש להקל בזה דהא עכ"פ הוה חקיקה וקביעה כאחת ומעתה אם השואל יודע מכל הנ"ל כלומר שהרעזער- וואר מחובר להרעהרען בקרקעי' שאינה יכול לקבל מים כ"ש אז אפי' שלא בשעה"ד לענ"ד המקוה כשרה אפי' בלא מי גשמים אם ימשיכו לתוך המקוה כדינ' ע"ג קרקע או בנין אבנים כהנ"ל והנה אם להסיר כל החששות שדעת השואל להכשיר ע"י רבוי מי גשמים ודאי יותר טוב וכמ"ש בסי' ר"א סעיף מ"ד מה' אמו' וברמ"א שם דלכתחלה יש להחמיר להיות המשכה ע"ג קרקע שראוי' לבלוע ואפשר בנדון זה יש להקל לכ"ע. ידידוש"ת הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו: