לבושי מרדכי על יורה דעה מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן פ
שוכ"ט על כבוד הרב הג' חריף ובקי יו"ש כש"ת מו"ה חיים ליב ט"ב נ"י אבדק"ק קאבא יצ"ו. ע"ד אשה עלובה אשר הי' לה וסת כדרך רוב נשים מכ"ח לכח"י ואח"כ בשמש' לכה' יום לראיית' מצאה סדינ' מלא דמים וגם הבעל כן מצא בעד שלו וספר' וטבל' כדרכ' ואח"כ נמשכ' ראיית' הרבה יותר ולערך ל"א או ל"ב יום שוב ראת' מח"ת וגם אח"כ כמו כ"ה יום לראיית' שוב מצא דם אחה"ת ובשל ראיות הנ"ל הי' ביאת היתר ביניהם ע"כ לא אסרה עלי' מעכ"ת בהוראת אבל אח"כ ראתה שוב בליל טבילת' ע"כ צוה עליה מעכ"ה שיתעסק ברפואות, ואמר לה הרופא פי אין דבר לתלות ראיית אך ורק לפי"ד ישכ' חולי קאנואר ברחור' ונתן לה איינשפריצונגען לאמור כי בטח תתרפא בדרך רפואה זו, וע"ד כי ראיי' אחרונה הי' ליל טבילה הורה לה מעכ"ת כהלכה בסי' קפ"ז כי לא תשמיש בליל טבילה רק בליל ב' מותר אך גם בליל' זו פירס' נדה מח"ת וא"כ יש כאן רואה מח"ת ג"פ בלא הפסק כ"א רצופי' ממש ועתה ענותנותו הרבני לאמור דעתי בכמה ענינים בכ"ז. בראשונה מהדר מעכ"ת אהיתר' לאמור כי ראיית' של יום ל"ה אינה מן המנין לפימ"ש המחבר סי' קפ"ז כדעת הרמב"ם ובפוסקי' ראשונים דהפי' בברייתא ד' ס"ו ואם יש לה ווסת תולה בוסתה היינו כפי' הפריש' שהחזיק אחריו במנח"י כו"פ וסד"ט דהי' בהיתר סמוך לוסתה כגון שהי' ווסת' ביום ושמשה סוף הלילה דאמרינן דע"י חמוד וחמום קרב' ראיית' של הווסת ופסק בסד"ט דאפי' הי' פ"א ביאה כהנ"ל אין מצורף לשתי ראייות שאח"כ לחשב' רוא' מח"ת וא"כ ה"נ בנד"ז דכ"ב היה בכמה ימים אחרי הרגל ראיית' בראיית של ל"ה דהא לדעת הרי"ף והרמב"ם אשה שאין לה ווסת מה"ט אסור לשמש בלא בדיקה דוכי לעולם לא תבוא ראיית' והנה מ"ש בשם הרי"ף אינו דדעתו שאי"צ רק ג"פ לבדיק' הנ"ל אלא שהרא"ש הקשה עליו מה מהני דילמ' תפרו' נדה תחתיו והר"ן במ' שבועות פי' דברי הרי"ף דמשו"ה צריכ' בדיקה דכיון שאין לה וסת חזינן דמקרי' גרמה לה וחיישינן דתרא' מח"ת ורק דעת הרמב"ם ס"ל כן וכן הרא"ש שלא מלאו לבו להקל בל"ז והמחבר בסי' קפ"ו פוסק כדעת הרי"ף דאי"צ בדיק' רק ג"פ ולהנ"ל יותר יש לחוש באין לה וסת דמקר' התשמיש גרמ' לה וא"כ הוה כמו שקולי' ומנ"ל לתלות מאשר אחר' ראיית' כ"כ דבעונת' ראת' דילמא מהאי חששא גופא אלא שבכ"ז י"ל לפימ"ש בש"ע סי' קכ"ו בשם תה"ד דאשה שלא ראת' מעולם פחות מי"ד יום אם כי למעלה מי"ד לא קבע' וסת הוה כוסת קבוע לענין דל"צ בדיק' וא"כ ה"נ הא מעולם עכ"פ לא ראת' פחות מכ"ח או מכ"ה יום ועיין בחוו"ד סי' קפ"ו וסי' קפ"ז לענין מ"ש המרדכי באשה שיש לה וסת תולה בוסת' בפי' ברייתא הנ"ל דהמרדכי מפרש דאם יש לה וסת וראתה שלב"ש ווסת תולי' לומר שאין זה דם נדה נדה רק נתמעך מן הצדדים וע' ט"ע סי' קפ"ג ס"ק ח' וש"ך ס"ק כ' אם וסת כזו נמי אחשבי' לוסת ועיין בנוב"י מהד"ת סי' צ"ד בסופ' שמחשב ליה לוסת לנדון זה וכן בחת"ס סימן קמ"ב בדברי המרדכי הנ"ל דסגי' בוסת כזו לתלות במכה אעפ"י שא"י שמוציא דם, ועכ"פ המחבר שפוסק כשיט' הרי"ף ועכ"ח צ"ל כסבר' הר"ן דחיישינן שמקריי' גרמו לה ותרא' כמ"כ מח"ת ומ"מ הביא דברי תה"ד להלכה א"כ ש"מ דוסת זו ג"כ מוציא' מהאי חששא הנ"ל וגם קרוב לסבר' דבגון זו נמי תלי' כמו סמוך לוסתה דעלמא לפימ"ש באשכול שהביא ג"כ שיט' זו דתלי' בוסת' דקתני בברייתא היינו ששמש סמוך לוסת' וע"י שמש אקדמ' וכסבר' האחרונים לדעת הפרישה והוסיף עוד דדרך נשים לאחר ולהקדים הוסת, אלא שקשה הדבר כמ"ש הש"ך דאם מתירי' אות' לבוא אליה היאך תלי' ותני רק בכגון זו שהוסת הי' בתחיל' יום והביא' בסוף הלילה משמע דרק משום דכך הוא מדת החכמים בלא פלוג ואין משגיחין על מעוט וקוצר הזמן אבל לענין תולי' הסברא נותנת דאקדמ' מפני חמום וחמוד התשמיש ומי יימר דבזה הענין נאמר כן בלא נודע כלל עונת הווסת ועיין בנוב"י מהדו"ת אשר השואל מחזיק בדבריו כי סמוך לוסת שאינ' קבוע מסבר' י"ל לתלות והשיב עליו בנוב"י כיון שכל עצמ' שאנו חושש' לוסת קבוע משום שמא תקבע הוסת ליום זה כמ"ש רשיז"ל בדף ל"ט וכיון שהפלגה ווסתה אלמ' דלא הי' בזמן וסת' וכת"ה לא פירש היאך נתהי' הוסת לאחר ל"ה יום אם ראת באות' ימים גם לאחר ראיית תשמי' כדרך הוסת והיאך הפליג' לראיות של ליל טבילתה ועכ"פ הנוב"י החליט דאין שום סבר' לתלות בסמוך לוסת ראינ' קבוע אפי' בעבר' ושמש' ממש סמוך לוסת' א"כ הדברים ק"ו דהא בסי' קפ"ד קיימ"ל דגם סמוך לוסת' שאינ' קבוע אסור כמו קבוע ועכ"ז אין תולין הכ' בעבר' הוסת דמתירין לביא' כש"כ שאין לתלות ואפשר דעכ"ף לסניף דהיתר' יש לצרף בפרט לשיטת הרמב"ן דס"ל בוסת הדלוג דצריך לחוש לימים השוי' ופליג אדברי הרז"ה דס"ל דעיקר מתחיל' זמן הוסת ודעת הראב"ד כהרמב"ם וא"כ אם נמשכ' הוסת' של ל"א כ"כ ימים עד שהושוו לל"ה של ראיית' לשיט' הרמב"ן והראב"ד הי' בתוך הוסת ועיין בסי' קפ"ד וסי' קפ"ט סעי' י"ג ברמ"א, והנה מעכ"ת דעתו להעמיס דברי' בפי' רש"י ז"ל ד' ס"ו ממ"ש ואם יש לה וסת תולה בוסת' ופי' שאינ' רוא' כ"ש מחת"ש רק לפרקי' תמנה מה שייט' זה לזה הלא בפי' נאמר דיש לה וסת לראיי' מחת"ש דהיינו בכל שעה ושעה משמש' ואינה רואה ובאיזה יום מן הימים נקבע לראות מח"ת וע"כ מותרת בלא בדיק' בין וסת לוסת דהא ביאת היתר בנתיים דה"ה כל שעה ושעה ומ"ש פירוש' דאל"כ למה הביא' שיט' רש"י ז"ל דהא כתב הב"י דבין שיט' רמב"ם ובין שיט' רש"י ז"ל הלכת' נינהו ואין מחולקין רק בפי' הברייתא ותי' מעכ"ת דהוא כבר נכלל במ"ש בסעי' א' דבעי רצופין אלא ששוב הקשו דהא בסי' קפ"ו הביא הך דינ' מת' הרשב"א דבעי רצופין כמו שור המועד במ' ב"ק ד' ל"ז וכמו חזקת קרקעות דבעי' ג"כ רצופין וא"כ ה"נ אמרינן רק דוסת אין לה ומעתה תו קשי' למה לן וסת לראיו' מחהת"ש בפשיטו' הו"ל למימר דאין כאן חזקת רואה ועיין בת' חת"ס סי' ק"ס והנה ראיתי כי בנחל אשכול עמד בזה ושכן הקשה בגור ארי' ממנטוב' דמשמע מרש"י ז"ל דבלא וסת מחזיקין אותן בחזקת רוא' מחה"ת ואפי' בלא רצופין ולית ליה הך דהרשב"א ותי' דבאין לה וסת בעי עכ"פ בדיק' ואם יש לה וסת לראיי' זו ל"צ בדיק' ועוד תי' דלא יכול לומר דפליג אמ"ד דבעי רצופין לשיטתו דלא מהני בדיקה בבעל א' ע"י שפופרת משום דאין כוחו' ואצבעו' שוין וה"נ ביאות היתר אינ' ראיי' להתיר' דילמא אז לא הי' הכוח' כ"כ בחזקה לעורר יציאות הדמים וע"כ בעי ווסת הנ"ל ולדברינו לפי"ד הר"ן באין לה וסת חיישינן י"ל בפשיטות כמובן וראיתי כי בת' חת"ס סי' ק"ס הנ"ל אסבר' ליה טוב' עיי"ש ומ"ש מעכ"ת למה לא הביא שיט' רש"י ז"ל בש"ע דהא הלכת' הוה עמ"ש בב"י כבר עמד ע"ז בס' מנח"י סי' קפ"ז ס"ק י"ג ותי' כי נכלל בסעי' א' וסעי' י"א והנה כבר הקש' מעכ"ת דשני ימים מסעי' א' וכמ"ש בגור ארי' ונחל אשכול אבל מ"ש שנכלל בסעי' י"א הוא ברור ומיד עלה בדעתי כן בעת ראיתי דברי מעכ"ת וה"ה דברי הרשב"א בתשוב' סי' תתל"ח שם הביא הלכה זו דאם יש זמן לראיי' מחמת תשמיש כגון בחצי שנה או בליל טבילה חוששין בזמן ההוא ולא בימים בנתיים והביא דברי הברייתא אם יש לה וסת תולה בוסתה ממש כדברי רש"י ז"ל והמשל דיש וסת כי מיום עשר לעשר יום דוקא רואה מחה"ת אינ' אסור' רק באות' ימים וחתם על תשוב' זו מהרמב"ב ושוב בסי' תתל"ט תשוב' הרשב"א בענין ליל טביל' וגם בענין רואין מה"ת בלא רצופין דאין אוסרין על בעלה וגם לענין וסת לראיי' כזו הביא שם והנה בזה ודאי י"ל דברי הרשב"א דידי' אדידי' ואין לתרץ כמ"ש הנחל אשכול בתי' ב' רק בתי' א' דנ"מ לענין בדיק' פשוט' וכן נרמז בת' תתל"ח דפי' ביש לה וסת משמש' בין וסת לוסת בלא בדיק'. ובפשיטות י"ל דהרשב"א קמ"ל להיפך דלא אסרינן אגבר' לשהות עמה דהא פ' שם דמה"ט אסרינ' לה אבעלה אפי' ברצונ' שלא לבוא אליה' דחיישינן לקלקולא וס"ד דביש לה וסת לראיי' כזו חיישינן ג"כ לקלקולי דילמא יבוא אליה' בעונה זו קמ"ל כיון דישנו זמן היתר לא חיישינן וכן משמע מדבריו עיי"ש. והנה בנ"ז להלכה ודאי כי אמירת הרופא כי אין דבר לתלות רק בחולי של המקור קלקל עליה הדרך כמ"ש בחת"ס סי' קנ"ז ובת' א"א סי' ס"ה דאם כי אמירת הרופאים אין בהם מועיל לסמוך עליהם מ"מ מיחש בעי דבלא דבריהם הי' מקום לתלות בצדדין כמ"ש הסמ"ג דאי מועיל המשמש כמ"ש המרדכי אבל אם ברי שהוא מן המקור נפל פית' בביר' ובפרט לפי מ"ש הנוב"י מהדו"ק סי' מ"ו דלדם המקור לא מהני כלל בדיקת שפופרת דהוא בכלל ממלא' ונופצת ואין לה תקנה כמ"ש שמואל בדף ס"ו הנ"ל וכן הסכים בחוו"ד והנה בת' א"א סי' ס"ח הנ"ל הביא דברי הנוב"י בעובד' דילי' שהי' ג"כ אמיר' הרופאים שבא מן המקור והשיב ע"ד הנוב"י מכמה טעמים ועיקר טעמי' דראיי' מחה"ת אינ' רק וסת' הגוף ומדרבנן וי"ל שמואל לשיטתו ס"ל וסת' דאורייתא מחמיר באין לה תקנה וע"כ עצתי דתעסוק מתחיל' ברפואות ואם יהי' נראה לה שהועילו לה כמ"ש בשו"ע שפסקו דמי ווסת' וכיו"ב ואח"כ תבדוק עצמ' ע"י שפופרת ואם לא תמצא כלל וכש"כ אם תמצא מן הצדדים י"ל דמועיל להתיר' וא"כ בנדון ג"כ אין לנו אפשר להתיעץ רק באופן זה דאם בעל א"א לא סמך לחלוק על הנוב"י בעובד' אנן מה נענה אבתרי' והנה בנדון י"כ ג"כ צירוף דעת המרדכי דס"ל וסת כמ"ש המרדכי לעיל דזה הוה וסת כמו שפי' בתה"ד וגם כי בחת"ס והנוב"י צורפי' כ"פ דעת המרדכי להתיר' כמ"ש במהדו"ת סי' צ"ב אם כי הי' עוד שם סניף להיתר' דהיתה בעילת בתול' ה"נ ישנם סניף. כמ"ש מעכ"ת דבעול' לא הי' ראוי' לומר שהי' סמוך לוסתה וכמ"ש ג"כ מדברי נחל אשכול וגם עשינו סניפי' הרמב"ן והראב"ד אם בימים שהמשיכ' (לומר שהי' סמוך לוסת) ראיית' הי' יום בשוה עם יום ל"ה לראיית' דצריכ' לחוש לוסתה ממש ולא סמוך וכש"כ אם הי' שוה בימים לזמן ראיית כ"ה דאז הי' ג"פ. והנה עסק הרפואות צריכ' לרופאי' מומחים גדולים מרופ' אשר כבר הי' עסוק באשה זו כי כנראה הי' נואש מרפואת' ומה יועיל ואחרי אשר תרא' כי הועיל' הרפואות בענין ראי' ווסתה אז תבדוק כעצת בעל אמונת שמואל וכמ"ש בחת"ס סי' קס"ח וסי' קפ"א, ובחכמת אדם כלל ק"ה מבואר היטב מתכונת כיס הנ"ל הכל אשר לכל כמ"ש בת' א"א הנ"ל ומה בידינו עוד להתייעץ ואפשר שתועיל הרפוא' מה שקבלתי מאיש מומח' וצדיק ע"ד נשים שאינו יכולים לטהר מחמת רבוי דמים וידוע פי מחולשי העורקין וחולש' עוצר רחמ' והה"ד לענ"ד מחלת קאטאר ידוע שעי"כ נרפים נרפים העורקים והאברים, והבאתי רפואי זו בספרי בס"ד. הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו: