לבושי מרדכי על יורה דעה מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן עד
שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה הרב האברך חריף ובקי עצום יו"ש כש"ת מו"ה מאיר הלוי נ"י אבן יקר ק"ק אוהעל יצ"ו. אחדש"ה ראיתי מ"ש ע"ד הנוב"י ממ"ש דכמו דחשבינן באשה שראתה מיום י"ד ואילך בלא קביעת זמן ועד י' י"ד אינה רואית דחשבינן לי' כוסת לענין שאי"צ לבדיקה כאשה שאי"ל וסת והוא מתה"ד סי' רמ"ז הביאו המחבר סי' קפ"ו הה"ד דחשבינן בכש"כ לחומרא הוסת אח"ז י"ד ימים דלהוה כוסת והראה מעכ"ת לדברי ש"ג במ' שבועות וכן הביאה בס"ט וחכ"א ותימה בעיניו כי הנוב"י והחוו"ד שהשיג עלי' העלימ' עין מדברי ש"ג הנ"ל והנה העירו לפני כן הג' אב"ד טאקאי נ"י וכן תלמידי האברך הגדול מו"ה משה נ"י ועיין בספרי בס"ד סי' ק"ג וסי' קט"ו וגם הערותי שם ע"ד מרן חת"ס סי' קס"ו שלא הביא מכל הנ"ל ושם חלקנו דסברא כי מדברי ש"ג אינה נשמע דהוה כוסת קבוע ורק לחוש לה חיישינן אבל י"ל דנעקר בפ"א כמ"ש ג"כ מדברי מרן חת"ס סי' קס"ו הנ"ל וגם הראתי לדעת שם כי מדברי התה"ד שהביא בש"ג מסוף דבריו יש לדייק שאין זה וסת כלל שכתב כי לאחר י"ד ימים מה דינא באותן הימים צוה לעיין בס"פ האשה ושם מתבאר בכגון זה עקיר' וסת שאינה קבוע, והנה מעכ"ת הביא ראיי' להיפך מדברי המחבר סי' קפ"ט סעי' י"ג בשינת' ראייתה מיום ללילה או מלילה ליום דאי"ח רק כאינה קבוע ולדברי הנוב"י והגה"מ שהביא ברמ"א סי' קפ"ד להלכה הלא ק"ו הוא אם חיישינן בשנתה להרגל' להקדים ג' או ד' ימים חיישינן כש"כ ברגילה לשנות מיום ללילה ומלילה ליום, הנה לענ"ד אין משם ראיי' לנגד דברי הנוב"י או הגה"מ דכפי מ"ש בחכ"א בדברי המחבר אין שום חדוש דה"ה דברי הראב"ד בס' בע"נ ולא קאי רק לענין קביעת הוסת בעונות דהיינו הדין שהוזכר כבר גם בסי' קפ"ד וכן נראה באמת הוא לשון הראב"ד בבע"נ ורק בדברי הטור קשה לפרש כן עיי"ש) ועיין בנוב"י מהדו"ת סי' פ"ג א"כ כיון דחשבינן זה לוסת בפני עצמה דהיינו לדון על העונה באיזה זמן הוה כשאר וסת שמשכי' למשל מיום כ' ליום ל' וכיו"ב וכי בזה חשבינן הקדם או אחור לאותה וסת עצמה ועכ"ח אמרינן ששינה וסת יש כאן כמ"ש בגמ' בכ"מ הה"ד מיום ללילה הוה כוסת אחרת כיון דלא חיישינן רק לאותה עונה (מלבד דעת אבי אסף וא"ז שהביא הש"ך סי' קפ"ד) ע"כ אין חשיבת כלל לומר דהוה שייך או המשכה לאותה וסת' אלא וסת אחרת לגמרי והא קיימ"ל דאפי' אם רגילות להקדים או לאחר ג' ימים מ"מ אם כל פעם שמתחילה לראות הוא תמיד או ביום או בלילה אינה חוששת לעונה אחרת כמ"ש להדיא בת' חוט השני סי' כ"ד וכן בחת"ס סי' קס"ו הנ"ל וטעמי' רבה איכא כ"ש דכך מזג' והרגילה דעלולה לכך שהלילה או היום גורם ומעתה היאך אפשר לשנות מיום ללילה ודאי אם הי' שעות וסתות הי' משכחת בהקדם או אחור באותה עונה עצמ' וידוע מחלוקת ר"י ור"ח בזה ומעתה אין סתירה לענ"ד מדברי המחבר לדברי הגה"מ או נוב"י, וא"כ גם דברי הרמ"א על מכונן דתמה עליו כת"ה מה בא לאשמעונין בדברי' שציון שלא קבעו אפי' אחד מהם דזה גופ' אשמעונין דעונות לילה ויום גופ' הוה וסת ואינה דומה לקביעת וסת דימים דחיישינן להקדים ואחור בסי' קפ"ד. וראיתי מעכ"ת עולה הרים בנדון כזה לענין קביעת וסת ולמי משפט הבכיר' ואי צריכין לקבוע א' מהם והיאך נעקרי' והוליד מזה כמה הלכות, ותולה הני חקירות במחלוקת הראב"ד והרמב"ן דאם כי בחדא שיטה קיימ' להחמיר כל ימי משך הוסת מ"מ חלוקין בטעמן דלהראב"ד חדא וסת אריכתא הוה ולשיטת הרמב"ן כל יום ויום וסת בפני עצמו וכמ"ש בפריש' ואינה תח"י והנה עיינתי בס' בע"נלהראב"ד וכן הביא' הס"ט אות ט' שהביא ג' שיטות על הנ"ל א' בטעמי' דלא מחשיב לוסת קבוע במשך הימים כיון דאין אשה קובע וסת בימי נדת' ורק מיחש חיישינן חדא זימנא כר"פ בגמ' פ' האשה אבל אי"צ לעקר' ג"פ ב' שיטת הרז"ה דעיקר תחילת הוסת ושארית הימים דימים יתרי' נתוספ' וטפל' לעיקר ובאזל העיקר גם הטפל בטלה אפי' מיחוש לא חיישינן אפי' בחדא זימנא ג' והיא שיטת הרמב"ן כמ"ש התהב"א להרשב"א דמשו"ה יש לחוש לכולי יומא דמושך הוסת דעכשיו נשי דידן טועות חשבינן דהא משו"ה גזרו עלי' להיות כזבות וגם אינן בקיאים לדם טוהר ודם ט' וחיישינן דילמא ראיי' ראשונה היתה דם טוהר וכו' ב' ותחילת הוסת באחרונה או להיפך וכן דילמא ימים ראשונים בימי זיבה ואינה ראוי' לקבוע בהם וסת וראיות אחרים הם תחילת נדה וכיו"ב והראב"ד דחה חומרא זו כיון שאין דם לפנינו לענין לטמאת' או לטהר' רק נחוש כך וכך אינה מה"ד להחמיר כ"כ בוסת דרבנן, רק פי' ב' טעמים דכל ימי ראיית' כחדא חשיבא כמו יום או שעה אחת דאפי' ר"י דלא חייש לעונה חייש לשעתה ועוד טעם ב' כיון דכל דרך הנשים להקדים או לאחר יום הראיי' דילמא יום א' הי' מקדמת דנא תחילת עיקר ראיי' ועכשיו נעשה אמצעי אשר מפני זה לא אבד' מעלתו ומעתה לפי"ז לא נשמע מדברי הרמב"ן דבר לאמור דכל יום חשוב כוסת בפני עצמה אך ורק מפני הספקות וחומרת הטועות לאמור דזה יום לבד חשיב ראוי' לקבוע וסת וכל יום ויום בספיקא עומד אבל אם היינו בקיאי' וכמו קודם גזרת ר"ז וכיו"ב אפשר דמודה שפיר לסברת לס' הראב"ד בשופע' או זולפ' ובהפסיק' אפשר לסבר' להו כהרז"ה או נימא דמיחש חיישינן חדא זימנא כהראב"ד דכל ימים שרואה כחדא חשיבא וע"כ לא הבנתי הנ"מ שכתב מעכ"ת בשם הפרישה דלהרמב"ן ל"צ לחוש בפעם ג' ליום ראשון דנעקר בפני עצמ' הא הרמב"ן רק לחומרא אמרה דילמ' ועת' אבל פשיטא ופשיטא דחוששי' בק"ו להיפך דילמא הכל בתחילת נדה ודלמא הכל דם טמא וא"כ אם להחמיר להראב"ד הה"ד לשיטת הרמב"ן, ומ"ש מעכ"ת דקשה לסבר' פריש' דנימא להראב"ד די' א' לחודא אינה נעקר עד דעקרה לכולה' זה ודאי קשה ולשונו משמע בפשיטות דקאמר עד דעקרה להו וכי אכולהו קאמר מה כל וסת נעקר בג"פ ועוד ממ"ש משום חששא דמספקא לן דילמא חד מהני יומא הי' מתחילה עיקר וסת ודאי לא שייך סברת הפרישה ומדלא מפליג הראב"ד בין הני טעמים משמע דכולו בחדא הלכה הוה רק לענין לחוש לכל ימי עונה הנ"ל והנה ראיתי דברי מעכ"ת מ"ש הנ"מ בין שיטת הראב"ד והרמב"ן כמו בנ"ז היאך הקביעות להוסת ולדברי מעכ"ת לשיטת הראב"ד אם ראת' פעם בכ"ה ופעם כ"ו ותו כ"ז ולמעלה ולמטה לא ראת' א"כ הוחזקה ואגלאי מילתא למפרע דראיי' חדא אריכתא הוה, והנה כבר הזכרתי דאין הכרח שיחלוק הרמב"ן על סברת הראב"ד אם הי' בקיאי' אם לאו דנימא דאית לי' כסברת הרז"ה דעיקר הזה תחילת הוסת ובהסתלק העיקר אזל גם הטפל א"כ ודאי דלא שייך לומר כל יום וסת בפני עצמו. וגם מ"ש לדעת הראב"ד אמרינן אגלאי מילתא למפרע בנ"ז והנה הראב"ד בבע"נ דייק וקאמר משום דמזלפת כשופעת כחדא ראיי' הוה כמ"ש בפ"ק מ' נדה ונ"ז אין דבר מזה וגם אין שום הכרח דשיטת הראב"ד כדעת הש"ג וגם מ"ש הנ"מ לדעת הרמב"ן דצריך ג' פעמים לכל יום ויום ולהראב"ד סגי' לכוללם יחד אם כי אינה שוות ג"כ מה"ט דאגלאי מילתא למפרע, גם זה לענ"ד אינה לפי טעם שנאמר בו לעיל ועוד הראב"ד בתחילת דבריו קאמר אשה שלמודה לראות ד' או ה' ימים רצופים ואין בכלל זה משמעות מדברי מעכ"ת שאין נדון הש"ג רצופים שוב ראיתי כי גם מעכ"ת נחות לחלק ביניהם. בסוף דבריו ראיתי ספק עצום אם הי' נ"ז ע"ד וסת הפלגה ומהשת' היאך תתנהג בעקירת וסת' אם נתלה החששא למנות ליום כ"ה או לכ"ו וכיו"ב לענין עקירת ג"פ והביא מחלוקת הש"ך וט"ז סי' קפ"ט ס"ק ל"א שמחמיר שלא כדברי מהרש"ל דבזה גם בימים הראוי' לראות חיישינן לוסת הפלגה והנה מסברא כמו החששא כן העקירה דהא הנוב"י יליף מק"ו אם מהני להיות כוסת קבוע לקולא הה"ד אותה ימים לחומרא ובהאריך הימים צריך לעקור' כולם לדברי הט"ז והא מדברי התה"ד משמע בהדיא דאמרי בענין וסת הפלגה ממ"ש שאינה בפחות י"ד יום ועד"ז קאי הש"ג והנוב"י אמנם הא בסד"ט אות כ' וכן בחוו"ד הא הסכימו לדברי מהרש"ל והביא דברי הרמב"ן שכן הי' מפרש מתחילה כדברי הט"ז אלא שמצא להראב"ד שמחלק בין וסת החדש לוסת הפלגה וכדברי מהרש"ל משמע שחזר מסברתו דניזל בזה ליום הראוי' וכיון שכמה מהאחרונים פסקו להקל גם בנ"ז כמ"ש הש"ג כי רבו מהר"ן השיב להקל כש"כ בזה ודאי יש די לסמוך אדברי מהרש"ל והש"ך ועמו שיטת האחרונים כנלענ"ד. ידידוש"ת הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו: