לבושי מרדכי על יורה דעה מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן נט
שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב המאוה"ג הו"ב מו"ה אשר אנשיל הלוי נ"י אבדק"ק מ' קאוועשד יצ"ו. ראיתי ע"ד המוזג סתם יינם ופעמים מבקשים יין מבושל ויש לו כלי מיוחד לכך, וכעת ע"י סיבה נתבשל מאכל כשר, וידוע שיטות המחמירים דביי"נ לא שייך היתר מעל"ע וכמ"ש הרמ"א בסי' קל"ז ומעכ"ת מביא ראיות דזה לא אמרינן רק בבליעת יי"נ צונן אבל במבושל אין חילוק מסבר' דנפג' בדופני הכלי וראיותיו מד' הרמ"א לענין הגעלה ועוד ראיה יותר ממ"ד בפ"ג מ' פסחים ובכ"מ לא אסרה תורה גבי כלי מדין רק קדרה ב"י והא אמרו בתוס' שם דילפינן לנזיר מגעולי' דהי' להם כלים בלועים מיי"נ ואסורי לנזיר, והא בהני כלים לא שייך ב"י אלא ודאי במבושל לא נאמר כלל זה ושוב השיב עד"ז מדברי ת' ש"י הידועי' דבכלי עץ ומתכת נפגם גם היין, והנה בפשיטות י"ל דמה יועיל בכלים שנאסרה בכבוש ע"י יי"נ ועיין בפנים יפות פ' מטות והנה מת' הש"י דאיירי בבשול חרצנים כמו לאגער יי"ש למה לא מחלק בענין זה דהא מיירי בבשול ולא עדיף מיין ועכ"ח דלא ס"ל לחלק בהכא ובפרמ"ג או"ח סי' תנ"ז ס"ק כ"ה וביו"ד סי' צ"ו ס"ק א' מדייק לומר דדוקא יין ביין לא אמרינן דפוגם אבל בשאר תבשילים י"ל דהוה נטל"פ ודייקא מדברי הרשב"א שהביא ראי' מגעולי מדין דע"כ לענין אינ' ב"י חלוק אין בבליעה אם הוא דבר חריף או לא דאל"כ מ"פ בגמ' געולי נכרי היכא משכחת לה דילמ' משום בליעת דבר חריף וכנ"ל ואם ביין לית בי' משום נטל"פ לתבשיל אכתי קשה נימא משום בליעת יי"נ צות' תורה להגעיל והניח בצ"ע עיי"ש, והנה בנ"ז אם נתבשל ע"י מים אפשר לסמוך אדברי הט"ז סי' קי"ד וכן פסק הפר"ח דגם בשאר משקי' משערינן בששי חלקים כמו במים בסי' קל"ד סעי' ה' ואם כי הש"ך חולק עלי' וכן במג"א סי' ר"ד מ"מ הכא כתב בבאה"ט במוסגר סי' קל"ז ס"ק ז' דמה שהוא נבלע בדופני כלי מודה הש"ך דכן הוא גם בשאר משקים עיי"ש וכן במג"א נוטה להקל ביינות שלנו אפי' ברוב מים עי"ש ועכ"פ יש בזה כמה ספיקות להתיר המאכל דילמא כצד שכתב הפרמ"ג דבתבשיל הוה לפגם ודילמא כדעת הט"ז ודילמא בבלועה בדופני הכלי גם הש"ך מן המתירים ואם יסכים כת"ה הנני כמשיבה למכשיריה. וראיתי מ"ש על דברי פנ"י מ"ש דל"ל מבב"ח דאסור בהנאה ומסבר' דטע"כ עכ"פ הנאה אית בי' זה ודאי תמיה' רבתא ועוד בימי חורפי עמדתי בזה דעל זה אנו דנין אם נעשה בב"ח כמ"ש כת"ה ואין פותר לי. שנית מ"ש במה שרגילים הנשים בזה"ז שמרגישית בזיבת דבר לח בלובן ואין בידם די ספיקא לבדוק תמיד אם אח"כ מצא בכתונת שלה דם טהור היינו הלובן ובקצוות כתם אדום אפי' גדול כגריס ועוד אם עסקה בפתיחת תרנגולת דתולי' בה כמה מיני דמים אם בזה ג"כ יש לתלות והוא עפ"י מסקנת ת' מהרמשי"ק סי' קפ"ו באות ד' בהרגשת זיבת דבר לח בחוץ בפרוזדור אפי' כתם שגדול יותר ממאכולת שבזמנינו טהורה וא"כ הה"ד בזה בגדול כשיעור י"ל דתולים כמו בשאר כתם זה ודאי ספק עצום וכבר הביא מעכ"ת דברי ת' הרמ"א סי' צ"ו שהביא הט"ז ססי' ק"צ ודברי הנהרי אפרסמון סי' י"ב שהחמיר בכגון זה, והנה לענ"ד הא בחוו"ד ות' אמרי אש סי' ס"ב וס"ג וכן בת' דברי חיים במסקנתם דודאי זיבת דבר לח ג"כ הוה הרגשה וכמ"ש בת' א"א דהא בתורה לא כתיב להדיא הרגשה רק דדרשינן בבשרו ומנ"ל להמצא הרגשה זו מה טיבה אם היא פתיח' המקור או זעזוע הגוף דילמ' הרגשה בפשיטות ומ"ש בש"י א"כ מה נאמר בגמ' גבי אשה שעשה צרכיה אי דארגשה וכו' ואם הרגשת זיבת דבר לח הוה הרגשה ודאי ארגשה וארגשה במי רגליים ותי' בטו"ט דבס"ד הוה ס"ל משום דיציאת מי רגלים הוה למטה מיציאת דם ע"י נקב המקור ואם כי ארגשה במי"ר מ"מ לא ארגשה בזיבת דם מן המקור שהוא למעלה ופשיטא דזיבת דבר לח דהוה הרגשה היינו בזיבה היוצא מן המקור דאז מטמא אבל לאח"כ מה שייך הרגשה דכבר נטהרה מגיזה"ג וזה דלא כנוב"י דס"ל דגם זה הרגשה מקרי ומעתה תי' הגמ' דסברא הרגשת מי"ר היינו דהיא טעתה אפי' בהרגשה דזיבה מן המקור קסברי דזה זיב' מ"יר והנה לכאור' נפל פיתא בבירא דהא אנו קיימ"ל כתי' גמ' הנ"ל בבדיקת עד וכיו"ב וכמה אחרונים ס"ל דחששא דאורייתא דטועות בזה וא"כ קולא זו בזיבת דבר לח חוץ לנקב דהיינו בפרוזדור היכא משכחת לה נימא דטעה היא כמו במי"ר כש"כ יכא ודאי מגופא אתא וא"כ היאך מחפה לשני חלוקות וצ"ל דדוקא במי"ר דעשה בכוון ויודעי בדבר וכן בבדיקת עד בזה טעת' לומר שהזה היתה הרגשה אבל בזיבת דבר לח כמקרה שנעשה בלא שכיח אין מקום לטעות כ"כ דס"ס לא ארגשה רק ע"י זיבה זו אבל בהני נשי דשכיחי ושכיחי ומעיקרא יודע' דתבא לידי כך כמ"ש בתשובה הנ"ל לענ"ד הוה כמשתנת במי"ר ומקום לטעות וקסבר דהרגשה היתה למטה אם כי כבר הי' הרגשה בעת יציאה מן הרחם דזה דרך הרגל לתלות בדעת אדם מה דשכיח גבי' וכבר נשאלו לפני נשים שיש להם מיחוש ושאלתי כל מקום הרגשה הנ"ל והשיבה שאין בידם בירור להבחין באיזה מקום הי' הרגשה וכדומה לי שכן ראיתי בספר א' שאין די הבחנה בזה ובלא"ה כתב הס"ט דביותר מכשיעור הוכח' דבא מגופא ע"כ אין בידי להתיר בענין זה כנלע"נד. ידידו"ש הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו: