אור ברסלב

לבושי מרדכי על יורה דעה מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר

סימן נה

סימן נד

שוכ"ט על ראש הרב הגדול מו"ה צבי כ"ץ אבדק"ק סאלארד יצ"ו.

ע"ד כי במקומו אשר לישראל א' פרנסתו בקצבות בשר בהמה ונכרי משם ברצונו להעמיד לעצמו קצבות בשר ד"א ועי"כ יקופח פרנסת הישראל האם מותר להשכיר לו המקולין שלו שיקצב שם הד"א וגם בשר הבהמה והישראל לא יקבל ריוח מקצבות ד"א והביא מעכ"ת דברי מרן חת"ס סי' ק"ח אשר המציא שהישראל ילוה מוצא כסף להנכרי והוא יתעסק בזה והישראל יגבה מעותיו מהנ"ל ובנ"ז עדיף שלא יטול הריוח כלל רק בשכר זה שיקצב הבשר הבהמה של ישראל, והנה הלא ראה מעכ"ת דברי מהר"מ שיק סי' קל"ח לתרץ דברי מרן לעומת מ"ש בת' אמרי אש סי' כ' דדברים טמאים יש בו משום איה"נ בלא נזדמן ומעתה אם בשכר זה יקצב לו בשר בהמה של ישראל כבר קבל הנאה ממנו ואין לך חזקת טובה יותר מזה כמ"ש בתוס' פסחים דף כ"ב עיי"ש ולפי"ז הי' אסור להשכיר לנכרי חנותו לקצוב בו ד"א כמו דקיימ"ל בש"ע סי' קל"ג דשכר' הוה אפי' השכירו מרתף להניח בו יי"נ וכן באו"ח סי' ת"נ להשכיר בית לחמץ בימי פסח ומ"ש זה מזה לדברי תשו' אמרי אש סי' כ' הנ"ל יעיי"ש דמדמה אסור סחורה למעילה דאסור אפי' חש"ו דלא בכי שליחות כיון שנעשה רצונו הוה הנאה וסביר' כמ"ד לאסור אע"ג דאין שליחות לנכרי ומעתה איני יודע מניין לנו ידים ורגלים להשכיר לנכרי חנות לקצבת בשר ד"א אפי' בשל נכרי לבד ואין לישראל שום חלק ועיין במג"א סימן כ' ס"ק ה' בענין תנור לאפות בו חמץ דאסור וצ"ל שיאפה בו מצה ואם אופה חמץ מ"מ אין זקוק לו כ"כ המחבר ובמג"א בטעמא כיון שצריך לשלם לו בין יאפה בין לא יאפה אין משתכר באיסה"נ ומ"מ צריך לומר שיאפה מצה ועיין במחה"ש שם ואפשר לומר בסחורה של דברים טמאים קיל מזה ואי"צ לומר לו שיקציב בשר בהמה טהורה ובא"א שם סיים ג"כ שאם משכיר לנכרי רשותא מהשר בין ימכור בין לא ימכור ישלם לו דבר קצוב מותר וצ"ע ואפשר כיון דבעובדא של א"א הי' ביחד בשר בהמה טהורה עם טמאה והוה כנזדמנו לו וכמ"ש בנוב"י מהדו"ת סי' ס"ב ועיין בפ"ת סי' קי"ז ועוד יש לדמות ממ"ש המג"א סי' ת"נ שהאריך בענין הרענדעס שקונים חרות מן השרר' שאין בהשהותו דבר של חמץ רק החק והחירות אין זה בכלל משתכר באיסה"נ עכ"פ בני"ז כן יעשה שישכור להנכרי החירות ויעשה עמו שטר אפי' באיז' לשון שיהי' ואם כי שכתב מעכ"ת כי מדינא דמלכותא אין רשאי להשכיר לאחרים אין זה מזיק לענין צד ההיתר וכיו"ב כתוב בת' מנחת ש"י סי' צ"ד לענין מי לשכור מהשררה הארענד' ע"מ שלא ישכרנו לאחרים מה יעשה במכירת חמץ ולאחר פלפול ארוך כי על כל יעשה חק למען צד הקפדה בדעת השררה ואין בטול שכירות, עי"כ וכן בענין הליצענצען בזה"ז אשר עי"כ חק ג"כ מדין הממלכה שאין בידו להשכיר לאחרים צריכי' ג"כ לסברא זו וכבר הארכתי בזה בת' ספרי שנדפס סי' קכ"ה והבאתי ת' כהרי אפרסמון שדן בזה הענין ומסקנ' ג"כ להתירא במכירת חמץ והביא דברי שערי דעה סי' רס"ח דכל שעושין למען הנצל מן האסור אם כי מ"ה הוה קנין גמור מ"מ אין זה בכלל התנאי כנ"ל וראיתי מ"ש מעכ"ת דלולי דמסתפינא הי' אומר דדוקא ע"י עצמו אסרה תורה להתעסק ומשום דילמא אתי' למיכל מני' ולא ע"י עסק הנכרי והנה שפיר קאמר דמסתפי ותמי' לפני הלא הי' לפניו דברי חת"ס והלא שם וכן בסי' ק"ד ק"ה הביא ג"כ דברי הנ"ל והשיב שאין לנו לדרוש טעמא דקרא וכן הביא שם בשם ת' מהר"מ מפאנו סי' ל"ו שאוסר ג"כ אפי' ע"י אחרים אם כי הישראל לא יתעסק כלל מ"מ אסור דהתורה אסרה הסחורה וכל שהוא בכלל סחורה אסור ושם השיג ג"כ ע"ד תנ"ש שדעתו להתיר עיי"ש אך ורק להחמיר ממעול הטעם דהיינו הכל של נכרי בין בקרן בין בריוח מ"מ אסור לישראל להיות משרת ולעמוד בחריקאי בסחורה משום דילמא אתי' למיכל מני'. וראיתי מ"ש על מ"ש המהר"מ שיק סי' קל"ז וקל"ח שחשש משום מראית עין ע"כ דדעתו לפרסם ע"י לוח החנות ע"ש נכרי ומעכ"ת כ' מה מ"ע שייך בהשכיר לו החנות וכי אסור להשכיר לנכרי לזה ובסי' רמ"ד מותר שדה באותי' ולא חיישינן למ"ע משום דדרכו בכך וה"נ הא דרכו בשכירות והנה עדיפא מהא הי' לי' להביא דומה בדומה מסי' רמ"ג דבמדינה שדרכו להשכיר מרתף מותר בשכירות אלא דמכל זה אינו לנידון דמהרמשי"ק דשם בסי' קל"ז הוא בביתו של ישראל ממש דאסרינן במעין מלאכת שבת לגוי אפי' בקבלנות של דבר תלוש וכן בסי' קל"ח דהוה דרק צד היתר דהיינו שיתנו לגוי והכל אינ' יודעי' אי דדומה בעיניהם משום דאין הנכרי צריך לקנותו או שלא הי' מקבל אם לא ברצון של ישראל וע"כ איכא מקום חשדא ועיין בת' חת"ס או"ח סי' ס"א ובכמה מקומות דכל שיש רק דרך צד היתר צריך לשמור משום מ"ע ע"כ בנ"ז ג"כ צריך לשמור מזה אבל זאת לענ"ד סגיא אם יכתוב באותיות על הכותל כי לוח לאו דוקא כנלענ"ד. וראיתי מ"ש מעכ"ת במ"ד במ' ע"ז דף מ"ה למעט מקרא דאלקיה' על ההרים ולא הרים שאינו נאסר במחובר וק"ל ל"ל קרא להכי דהא כתיב בפ' עקב ומהרריה תחצוב וגו' ואי נאסר היאך משתבח בי' וכמ"ד במ' בכורות לילף מקרא דארץ זבת חו"ד דחלב מותר דלא משתבח בדבר האסור וכמדומ' לי שכן הקשה לפני בחור א' בשם ספר א' ובפשיטות יש להקשות כיון דקאמר תחצוב בלשון נוכח הוה היתר הנאה ולענ"ד עפ"י מ"ש בס' עבודת עבודה מהגאון מהרשק ז"ל עפ"י מ"ד שם דף נ"ג דלמה האשרות אצריך שריפה הא ירושה מאבותינו ואין האמוריי' יכולים לאסור דא"א אוסר דשש"ל ואי אשרות דמקוד' ירושה בבטול סגי' ותי' בגמ' שם במסקנא דאותן דלאחר העגל נאסר' משום שליחותי' דישראל דאוי' לאלקי' הרב' והו' לי' ע"ז של ישראל ולא מהני בטול וכיון שאינו מוכח איזה אשרות שהם מקודם ירושה ע"כ כולן אסורות ולפי"ז הקשה הגאון ז"ל דילמא דוקא אוו לאלקו' שהם בתלוש דומיא בעגל ולא מחובר וא"כ היכי פירוש' דקרא ולא הרים אפקיה' דמהני בטול מטעם הנ"ל ומנ"ל דמחובר אינו נאסר ולענ"ד כיון דדרשינן ממשמעותי' דקרא שאינו אלקי' כלל לענין תקרוב' כמ"ש במ' חולין פ"ב וא"כ עכ"ח צ"ל דל"צ אפי' בטול וכ"ז אם נילף מקרא הנ"ל אבל מקרא דמהרריה תחצוב לא מוכח כלל ילפותא הנ"ל דילמא ע"י בטול התירו בפרט כי במחצב הנחושת זהו גופא בכלל בטול ועיין במ' ע"ז דף מ"ג דמה לזה בבטול האי לו כ"ד. ידידו. הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו:

תוכן העניינים

לבושי מרדכי על יורה דעה מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה